חוק ההתיישבות לקיבוצים ולמושבים

 רכזי ומזכירי קיבוצים ומושבים, הידעתם כי קיבוצים ומושבים המחזיקים בקרקע חקלאית כפופים להוראותיו של חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע ובמים) תשכ"ז 1967 (להלן: "החוק")?

חוק זה מסדיר את השימוש המותר בקרקע חקלאית. לאור חשיבותו של הנושא, ונוכח הגברת פעולות האכיפה מטעם הרשות המוסמכת במשרד החקלאות, בחרתי להביא בפניכם את תמצית הוראות החוק ואת האפשרויות לפעול במסגרתן.

ככלל, החוק קובע כי מי אשר קיבל קרקע ומים מהמדינה לשימוש חקלאי ייעשה בהם שימוש עצמי ולא יעבירם לשימושם של אחרים.

הקניית זכויות לאחר בקרקע, יצירת שותפות, הקניית זכות מגורים, שעבוד היבול ועוד, מוגדרים בחוק כ"שימוש חורג" ויתאפשרו רק לאחר קבלת היתר משר החקלאות או ממי שהשר הסמיכו לכך. יחד עם זאת, עיבוד קרקע על ידי שכירים, על ידי קבלן ועל חשבון המחזיק או שותפות בין תושבי אותו ישוב לא ייחשבו כשימוש חורג.

העושה שימוש חורג בקרקע ללא קבלת היתר חושף עצמו לכך כי תוגש נגדו תביעה מטעם הרשות המוסמכת אל ועדת ההכרעה שהוקמה מכח החוק.

הרשות יכולה לדרוש מהוועדה את הפקעת זכותו של המפר בקרקע בה הוא נוהג שימוש חורג ללא היתר, ואם מדובר בהפרה חוזרת אף את הפקעת זכותו לגבי כל הקרקע בה הוא מחזיק.

המפר אף חושף עצמו לתביעת פיצויים מטעם צד ג' איתו התקשר, שכן, החוק קובע כי המתקשר באחת הפעולות המהוות שימוש חורג זכאי לכל תמורה או פיצויים שהיו מגיעים לו אלמלא הוראות החוק. על החלטת וועדת ההכרעה ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

לאור הוראות החוק, בפני מי שעושה שימוש חורג בקרקע חקלאית שתי אפשרויות: א. להפסיק את השימוש החורג. ב. לפנות לרשות המוסמכת בבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג. על בקשת ההיתר להיות מנומקת ויש לצרף אליה מסמכים כגון: הסכם התקשרות, מפת השטח, הסכם חכירה ועוד.

כמי שצברה ניסיון רב בעריכת הסכמים התואמים את המתחייב לצורך קבלת היתר, נוכחתי לדעת כי בפועל הרשות המוסמכת נכונה לאשר הסכמי שותפות.

אולם, ההיתר לא יינתן לכל הסכם שותפות שיוצג, אלא רק לכזה המביא לידי ביטוי "שותפות אמת". נוכחתי, כי על פי אמות המידה של הרשות המוסמכת שותפות אמת הינה שותפות העומדת ב"מבחן הסיכון".

על השותפים לשאת יחדיו בנטל הכישלון, כמו גם הרווח, באשר לגידול החקלאי אותו חברו יחדיו לבצע. מניסיוני, השותפות אינה חייבת להיות בחלקים שווים אך חלקו של כל אחד מהצדדים לא יפחת מ- 26%. בעת הדיון בבקשה להיתר, מלבד הסכם ההתקשרות בין הצדדים, הרשות המוסמכת תתייחס גם להיבטים נוספים, כגון: הפעילות החקלאית של המחזיק, זהות המתקשר, היקף ההתקשרות, ועוד. מבחנים נוספים שנקבעו בפסיקה הם: כוונת המתקשרים, זכותם של המתקשרים לחייב אחד את השני, כיצד הציגו עצמם המתקשרים כלפי צדדי ג', וכיו"ב.

לסיכום, אין להקל ראש בנדרש על פי חוק ההתיישבות, כפי שפורט בתמצית לעיל, על כל המשתמע מכך. אנו ממליצים לקיבוצים ולמושבים, במיוחד לאור הגברת האכיפה, "להקדים תרופה למכה" ולהסדיר שימושם בקרקע החקלאית לאחר קבלת ייעוץ משפטי.

* "איילת רייך – משרד עורכי דין וגישור" מתמחה בליווי קיבוצים,מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי וליטיגציה.
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.