האסטרטגיה הטובה לניהול תיק בבית המשפט

ברור לנו שכל עורך דין שמגיע לבית המשפט רוצה לנצח את הצד השני, או כל הפחות להוציא תוצאה טובה עבור הלקוח שלו.

כידוע, בניהול תיק בבית המשפט יש לכל צד סיכונים וסיכויים, וקשה כבר בתחילת המשפט לדעת ולצפות כיצד השופט יראה את המחלוקת בין הצדדים ואיזה צד לבסוף הוא יעדיף. לכן הרבה פעמים עורכי דין שואלים את עצמם האם כדאי להגיע לפשרה עם הצד השני ובכך למנוע סיכונים מיותרים, או להילחם עד הסוף, לתקוף בכל הזדמנות וללכת על כל הקופה?

אם כן, מתי עורך דין צריך לתקוף את הצד השני בבית המשפט בכל הכוח כדי לקבל פסק דין לטובתו או תוצאה טובה יותר עבור הלקוח שלו, ומתי על עורך הדין להניח את נשקו ולנסות להגיע עם הצד השני לפשרה?

כדאי לנסות להגיע להסכמה בתחילת ההליך המשפטי

כאשר מגיע אליי לקוח שיש לו מחלוקת משפטית עם אדם אחר, הדבר ראשון שאני מנסה לעשות זה לפתור את המחלוקת בן הצדדים בהסכמה.

אני יודע שההליכים המשפטיים שמתנהלים בבית המשפט יכולים להיות ארוכים ומתישים, אין הבטחה שהלקוח יזכה בבית המשפט וההליכים עלולים לעלות לו הרבה מאוד כסף, ולכן הסכמה כבר בתחילת ההליך המשפטי יכולה לשמור באופן הטוב ביותר על האינטרסים של הלקוח שלי, ולהיחשב לניצחון גדול עבורו.

יש גם הרבה מקרים שאני רואה שהצד השני עשה עוול נוראי ללקוח שלי או גרם לו נזק רציני, אך הוא אדיש לכך או לא מוכן לקחת על כך אחריות ולשלם פיצוי ראוי, ואז אני ממליץ ללקוח שלי לצאת למלחמה ולנהל את ההליך המשפטי עד לקבלת התוצאה הראויה עבורו.

האם עורך הדין צריך לתקוף את הצד השני, או רק לנסות להגן על הלקוח שלו ולא לקחת סיכונים מיותרים?

מניסיוני, אם יש לעורך הדין ספק כיצד לנהל את ההליך המשפטי, הוא צריך ליטול את היוזמה לידיו ולהתחיל לתקוף ללא רתיעה וללא פחד. מבחינתי זוהי האסטרטגיה הטובה ביותר בניהול תיק בבית המשפט.

במצב שבו הצדדים לא מגיעים לפשרה, למעשה ניהול התיק בבית המשפט הופך למלחמה עם נפגעים ידועים מראש. כתוצאה מהמלחמה יינתן פסק דין שיביא לכך שישתנה ייעוד של קרקע, אדם יאבד או כספו או יילך לכלא, אחד ההורים לא יראה את ילדיו, אחד הצדדים יפסיד מיליוני שקלים וכדומה.

כדי לנצח במלחמה צריך לשלוט בה

המפתח לניצחון במלחמה הוא השליטה במלחמה. כאשר עורך דין תוקף את הצד השני הוא יוצר שליטה במערכה. כאשר עורכי דין תוקפים והצד השני רק מגיב, אין לו זמן לתקוף בחזרה, ובאמצעות מגננה לא מנצחים בקרב.

תקיפה גם מעידה על ביטחון עצמי גבוה של עורך הדין ועל אמונה בצדקת דרכו, וגורמת ליריב בבית המשפט להיכנע ולהסכים לתנאים שהצבנו לו או לחתום על הסכם פשרה שרע עבורו וטוב עבורנו.

במצבים שבהם עורך הדין של הצד השני תקף אותנו, אמנם אנחנו יכולים לסגת לזמן מה אבל אנחנו לא מוותרים על נטילת היוזמה. עורך דין נסוג זמנית רק כדי לתפוס עמדה טובה יותר לקראת התקפת הנגד וקבלת השליטה שוב לידיו.

המצב שעורכי הדין הכי שונאים הוא המצב שבו הצד השני תוקף ומגיש בקשות רבות, לדוגמה בקשה למחיקת כתב התביעה, לחוסר סמכות או לחשיפת מסמכים. במצבים אלו על עורכי הדין תמיד להגיב להתקפות, דבר שדורש מהם הרבה מאוד אנרגיה וזמן, ופתאום התיק הקל שהם קיבלו הופך להיות תיק מורכב שהם רק מתגוננים בו.

כאשר עורכי דין מסרבים ליטול יוזמה מפני שהם חוששים שהצד השני יגיב והם מפחדים להתמודד אתו, הם פועלים באזור בטוח ונוח. הרבה עורכי דין אוהבים לעבוד באזורים הנוחים שלהם מכיוון ששם אין הרבה עבודה וסיכון.

אבל באזור הנוח עורכי דין לא יכולים לגרום לנזק ליריב שלהם, והרי כל נזק ליריב שלנו מקדם אותם לעבר הניצחון. לכן עורך דין לא צריך לפחד או להתעצל, אלא לתקוף את הצד השני כמה שניתן.