על פי פקודת מס הכנסה ניתן לנכות הוצאות שוטפות ובלבד שהיוו מקור להכנסה; פרמטר נוסף לעניין ניכוי הוצאות הינו חוקיותן. לאחרונה הועלתה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית הקובעת מפורשת כי הוצאות בגין תשלום שוחד לא יותרו בניכוי; פסק הדין שניתן לאחרונה מחזק הצעה זו.
עוד בשנת 84, הועלתה הסוגיה בפרשת בתי מלון אלערביה, שם נדונו תשלומים שהוצאו הם עצמם תוך עבירה- החזרי הלוואות ששולמו לבנקים ירדנים, תוך הפרה של הוראות חוק בדבר הפיקוח על המטבע וסחר עם מדינה עוינת. כבוד השופט בזק קבע כי הכלל הוא שהדבר תלוי באופייה ובמידת האי חוקיות שבה מדובר; נאמר כי שוחד לעובדי ציבור או ששוחד לגנבים הן הוצאות שלא יעלה על הדעת להתירן בניכוי.
כמו כן, נאמר כי הבעיה של הכרה בהוצאות בלתי חוקיות הינה תיאורטית יותר מאשר מעשית שכן בדרך כלל, מי שמוציא הוצאות בלתי חוקיות לא ימהר להודות בכך מחשש שהדבר יביא להעמדתו לדין, כמו כן, נראה כי גם מקבל התשלום יקשה על נטל ההוכחה ולא ימהר לאשר זאת שמא גם הוא יועמד לדין.
בפרשת הד הקריות, שנדונה לאחריה, הועלתה לראשונה הסוגיה בדבר אי ניכוי הוצאות הנוגדות את תקנת הציבור.
נשאל לדוגמא, האם יותרו בניכוי הוצאות בגין קנס מנהלי על חניית רכב במקום אסור במסגרת העבודה?
ד"ר אורצקי עומדת על כך בספרה כי התרת ניכויה של הוצאה בלתי חוקית הנובעת מפעילות מסחרית מתוכננת מראש, ומפירה ביודעין על החוק, תמוטט את אושיות המשפט והמסר שעליהם מושתתת מערכת המשפט; התרה של ניכוי הוצאות בלתי חוקיות מהווה פגיעה מהותית בתקנת הציבור, שהרי אין זה ראוי שמפר החוק ייהנה מפירות הפרתו.
מנגד יש האומרים כי במצב דברים הפוך, הכנסות בלתי חוקיות ימוסו- אם כך מדוע לא נתיר בניכוי הוצאות בלתי חוקיות?!
בפסק הדין, שנידון לאחרונה בבית המשפט העליון עמד בית המשפט העליון על עניין ניכוי הוצאות שוחד אשר נדרשו ע"י החברה המערערת על אי התרתן ע"י פקיד שומה כהוצאה בניכוי כמו הוצאה אחרת לכל דבר ועניין.
בפסק הדין מדובר על חברת "הידרולה בע"מ" אשר נכנסה לפעילות ברוסיה בתחילת שנות ה-90. תשתית פעולותיה נתבצעו דרך סוכנים ואנשי קשר מקומיים, להם שולמו סכומים ניכרים שנראה כי מרכיבם הקטן של הסכומים עבור שירותם ואילו, לדעת פקיד השומה, החלק העיקרי בתשלומים, נועד "לקידום העיסקאות", הווה אומר, למתן שוחד.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
