מאת: אריק גרובר עו"ד[1]

בהשתתפות: מוריה אמר (מתמחה)

 

1. הקדמה:

 

בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לנקיטת הליכים פליליים בגין עבירות על דיני המס, כנגד גורמים מקצועיים, אשר היינו רגילים לזהותם כנותני שירות לנישום- ובעיקר, עורכי דין, רואי חשבון, ויועצי מס (להלן: "המייצגים"). הדרישה הרווחת בקרב רשויות המס היא כי המייצג אמור להוות "כלב ציד" המצוי במרדף אחרי הנישום.

 

העובדה כי מייחסים דווקא ליועץ החיצוני אחריות משמעותית וכבדה אף יותר מזו של מנהלי החברה טמונה בטענה כי היועץ החיצוני הוא איש מקצוע בעל ניסיון והבנה עמוקה יותר בתחום, בהשוואה למנהל, ולכן יש להטיל עליו אחריות מוגברת.[2]

 

במאמר נרחיב על אחריותם של: עורכי הדין, רואי החשבון ויועצי המס כמייצגים; נעמוד על האחריות המוטלת על כתפיהם, הנובעת מכוח החוק.

 

במהלך הניתוח נתמקד בטענת ההסתמכות בראי הפסיקה מחד וננסה לתרגמה לשפת המעשה מאידך.

 

על מנת להקל על הקורא מצאנו לנכון להתמקד בנושא הסתמכות ציבור הלקוחות על חוות דעת עורכי הדין ובמקביל בחרנו לאבחן את הניתוח לעניין הסתמכות הלקוח על חוות דעת רואי החשבון; השוני בין שתי הקבוצות מסתמן מתוקף מקצועם ולעניין כללי האתיקה המקצועיים הנ"ל; אך עם זאת, יודגש, כי לעניין העמדה לדין פלילי אין כול שוני בין עורכי הדין רואי החשבון או לחילופין יועצי המס- ההתייחסות הנפרדת במאמר זה נועדה אך ורק לנוחיותו של הקורא.

 

2. טענת ההסתמכות

 

עד לפני שנים לא רבות, נושא מעורבות היועצים החיצוניים בהחלטות ובפעולות שביצעו המנהלים וחברות היה מ"חוץ לתחום" מבחינת גורמי החקירה. הנושא היה הופך להיות רלוונטי רק כאשר החשוד היה מעורר אותו ומציג אותו בפני החוקרים...

המקרה הבולט של חדירת גורמי החקירה לתחום שבין מנהל ליועציו החיצוניים הוא: העלאת טענת הסתמכות של ייעוץ משפטי.

 

במאמר, נעמוד על פרשת פרומדיקו[3] המהווה נקודת ציון בקבלת "טענת ההסתמכות" מצידו של הנישום.

 

3. טעות במצב המשפטי

 

עם חלוף הזמן התקבלה טענת ההסתמכות כטענת הגנה מכוח סעיף 34יט לחוק העונשין.[4] הסעיף קובע כי כאשר אדם טעה לחשוב כי מעשה שהוא עבירה פלילית כלל אינו אסור, אך טעותו הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר", תקום לו הגנה מאימת הדין. טענה זו נידונה בפרשת תנובה,[5] עליה נרחיב את דברינו במאמר; כמו כן נביא פרשנותנו על האמור בפרשת טגר[6] ונעמוד על דעותיה של כב' השופטת בייניש בפרשת תנובה למול דעותיה של כב' השופטת ברלינר בפרשת טגר;

 

נראה כי מניתוח ראשוני של פסקי הדין, מוצגות שתי גישות לבחינת "הטעות במצב המשפטי" כהגנה הקמה מכוח סעיף 34יט לחוק העונשין דלעיל; אך מהרצאתה של כב' השופטת ברלינר בוועדת המיסים -פלילי (להלן: "הוועדה")[7] מסתמנת מגמה שלא כך היו פני הדברים- נרחיב על כך במאמר.

 

מדבריה של כב' השופטת בייניש בפרשת תנובה ומדבריה של כב' השופטת ברלינר בפרשת טגר ובהרצאתה בוועדה, נמנה חמישה קריטריונים מהותיים כתנאי לכך שחוות הדעת תהווה הגנה מכוח סעיף 34יט לחוק העונשין.

 

כמו כן, נתייחס לדבריו של המלומד, הפרופ' דן ביין, המביע עמדתו לעניין בחינת חוות הדעת במאמרו האחרון.[8]

 

3.1 טעות במצב המשפטי- משפט משווה.

 

ישנן גישות שונות הנהוגות במשפט הגרמני ובמשפט האמריקאי בנוגע לסוגית הטעות שבדין. במאמר נעמוד על גישות אלו בהתייחס לטענת הטעות שבדין שמקורה בהסתמכות על עצת עורך דין,[9] ונסיק כי ההגנה שבסעיף 34 יט נוסחה בהשראה מסעיף 17 לקוד הפלילי הגרמני.

 

4. המגמה כיום לאור פרשת פיקסל:

 

לאחרונה כמעט בכל חקירה פלילית במגזר העסקי עולה ונבחנת שאלת מערכת היחסים בין המנהל לבין יועציו החיצוניים ואף הופכת למרכז החקירה. הווה אומר כי מעגל החשודים מתרחב כך שהוא לא כולל את אנשי החברה ומנהליה בלבד , אלא גם את היועצים החיצוניים עצמם. במאמר נעמוד על ההתפתחות האחרונה לאור הפסיקה; נביא דברנו לאור פרשת מקט[10], פרשת פיקסל, ובפרשת מגאסון[11]. עוד נעמוד על עמדת הפרקליטות בנושא ועמדתו של מר משה מזרחי, היועץ המשפטי של רשות המסים.

 

5. סיכום:

 

המגמה היום מצד הרשויות הינה יותר ויותר לנקוט בהליכים פליליים בגין עבירות על דיני המס לענפיהם כנגד יועצים חיצונים. שלא כמו בעבר, בו הועמדו המייצגים בתדירות נמוכה לדין פלילי, כיום נראה כי העמדתם לדין פלילי לא מהווה מקרה נדיר; יתרה מזאת נראה במאמר, כי על פי הפרסומים בעיתונות הכלכלית, בפרשת פיקסל הוגש כתב אישום כנגד רואי החשבון בזמן שבוטלו האשמות כנגד בעלי המניות בחברה.

 

נציג במאמר את עמדת הרשויות הטוענות לדידן כי הנקיטה באמצעים הללו היא על מנת ליצור נורמות שתיצורנה מגמה של הימנעות מאפשרות לרמות את הרשויות. מנגד, נביא טענותיהם של המייצגים שאכן הם אמורים להיות ערים לכך שעלולות להיות בעיות ומעילות, אך אין זה מתפקידם להוות "כלב ציד" ולחפש אחר מסמך כזה או אחר כל מספר דקות; טענות אלו יובאו לאור הפסיקה המוזכרת לעיל.

--------------------------------------------------------------------------------

[1] הכותב הינו יו"ר וועדת מיסים (פלילי) במסגרת פורום המיסים של לשכת עורכי הדין בישראל.

[2] עו"ד נוית נגב, "החשיפה הפלילית של יועצים חיצוניים לתאגיד", תאגידים ד/2 (מאי 2007).

[3] ע"פ 1182/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 1.

[4] חוק העונשין תשל"ז- 1977, סעיף 34יט.

[5] ת"פ 149/96 מדינת ישראל נ'

[6] ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל

[7] פרוטוקול וועדת מיסים (פלילי) מיום 23 לינואר 2008. וועדת מיסים (פלילי) בראשותו של עו"ד אריק גרובר מהווה חלק מפורום מיסים של לשכת עוה"ד. הוועדה מטפלת בענפי המיסוי השונים בסוגיות פלילי- אזרחי.

[8] פרופ' דן ביין, "הגדלת הדק בין אחריות אזרחית ופלילית בתחום המס: נורמות אנטי- תכנוניות, פרשנות, טעות והסתמכות על דעת מומחה", מיסים כג/1, פברואר 2009, א-19.

[9] בעניין תנובה, ראה לעיל ה"ש 5.

[10] ת"פ 9121/94 מדינת ישראל נ' מקט.

[11] תא (חיפה) 1009/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ברויידא ושות', רואי חשבון.