רשלנות רפואית- מעקב לקוי ואבחון שגוי

מאת: עו"ד אבי לוטן

בשנת 2005 תבעה יפה לוי את רופאיה בגין רשלנות רפואית שהתבטאה במעקב רפואי כושל וכמו כן אבחון ורישום מוטעה של בעיותיה הרפואית. (ע"א 10302/05 יפה לוי נ' ד"ר קתרין ברו ואח').

בתחילה, אובחן כי יפה סובלת מדלקת חריפה בדרכי הנשימה העליונות, וזאת לראשונה בשנת 98'. יום לאחר מכן, נקבע כי סובלת גם מדלקת גרון חריפה. בבדיקה נוספת שנערכה כשבוע אחרי כן, עלו ממצאים דומים.

כעבור יומיים, נבדקה ע"י רופא קופת החולים שהבחין גם בבעיות סינוסיטיס חמורות וכאבי ראש חזקים ביותר. עוד באותו שבוע, התובעת התעלפה והובהלה לבית החולים. רופאי ביה"ח אבחנו בה מפרצת (התרחבות כלי הדם במח) ודימום מוחי.

ביהמ"ש המחוזי הסתמך בעיקר על גליון הקבלה לחדר המיון של בית החולים, כשקבע, כי גרסתה של יפה אמינה, קונסיסטנטית ובהירה. לטענתה, תיארה בפני רופאיה תסמינים דומים בכל ביקור, ובעיקרם- סבל מתמשך מכאבי ראש חזקים הולכים ומתגברים. בנוסף, ביהמ"ש אישר שהרישומים שנתבצעו ע"י הרופאים היו מעורפלים וחלקיים.

דווקא תוכן ומעדי התלונות היו סלע המחלוקת מבחינה עובדתית, אולם בגין התרשלות הרופאים ברישום, הוטתה הכף לטובתה של התובעת. עוד נקבע, כי הרופאים החסירו פרטים משמעותיים שכל רופא סביר היה מתעד באופן מלא. ממצאים אלו, הגבירו את סיכויי הצלחתה של התביעה ולכן, נקבע כי התובעת התלוננה על כאבי ראש בכל אחד מהביקורים כאשר הם הוחמרו מפעם לפעם.

ביה"מ העליון הסתייג מההחלטה כי מן העובדות ניתן להסיק ישירות על כך שהתובעת התלוננה על כאבי הראש עוד בשני הביקורים הראשונים. עם זאת, הוא תמך בממצאי הערכאה הראשונה, בכל הנוגע לתלונות התובעת בשני הביקורים הנוספים (השלישי והרביעי).

כזכור, ביהמ"ש המחוזי הדגיש שני כשלים מרכזיים: הראשון- כשל רישומי קריטי שלו היה מתבצע היה עשוי להביא לתוצאה אחרת (בעיקר החלטות מתונות יותר של הרופאים). השני- התעלמות מנתונים שהיו אמורים להדליק אורות אזהרה, ולפיהם היה להפנות את התובעת לבדיקה נוירולוגית.

זאת ועוד, ביהמ"ש פסק כי קביעות הרופאים נתקבלו על בסיס עובדתי לא מספק ולקוי בחסר וכן, שהרופאים נמנעו מתחקור מעמיק של התלונות. האצבע המאשימה הופנתה בעיקר כלפי הרופא האחרון שטיפל ביפה בלי להסתכל בתיק או רקורד רפואי קודם, וכן לא העמיק בבירור הפרטים עם המערערת.

ביהמ"ש המחוזי הכריע שהרופאים התרשלו בטיפול במערערת, במיוחד לאור התסמינים הברורים לכאורה של כאבי ראש חזקים והיעדר חום. את הלקחים הסיק ביהמ"ש מחוות דעת מומחה שהוגשה אליו, לשיטתה, גיבוש תיעוד רופאי מדויק ומלא הינו קריטי במקרים של כאבי ראש חמורים ולכן היה על הרופא לתשאל את הפאציינטית באופן יזום. כמו כן, ביה"מ קיבל את דעת המומחה לפיה היה להפנות את המערערת לבדיקה נוירולוגית (תוך שימת דגש כי ההתרשלנות אינה בכך שהרופאים לא אבחנו את הדימום בעצמם).

הערכאה העליונה השאירה על כנה את קביעות ביהמ"ש המחוזי, על אף שכאב הראש עליו התלוננה התובעת לא היה בחלקו האחורי של הראש (המאפיין מפרצת), אלא משום שהרופאים כשלו בהליך הרפואי, ולא דאגו לברר אם אבחנותיהם מבוססות או שגויות. ועוד, הסיבה לנזקה של יפה הוא משום ש"יד ימין לא יודעת מה שמאל עושה", הרי שהרופא השני לא נחשף למידע מהטיפול הראשוני, בשל הליקוי ברישום.

בנוסף, ביהמ"ש דחה טענות סטטיסטיות שהציגו המשיבים, לפיהן נתח משמעותי מהסובלים מדימום ממפרצת מוחית אינם מאובחנים לראשונה אצל רופא המשפחה, וכן, כי לרוב אף אלו שמובהלים שעודם חיים לבתי החולים, נפטרים במהרה או מפתחים נזק נוירולוגי חמור וקבוע. ביהמ"ש העליון אישרר מסקנות אלו משום שלולא התרשלותם של המשיבים הנזק היה נמנע.

יתר על כן, במקרה דנן, הממצאים העובדתיים מראים ללא צל של ספק כי כאבי הראש נובעים מדימום מוקדם מהמפרצת המוחית, שהחל ימים מספר עובר לאשפוז בבית החולים. על כן, בכדי למנוע את הנזק, מוטלת החובה על רופא המשפחה להפנות את הפאציינט לבדיקות נוספות שעשויות להעלות גילוי מוקדם.

ביהמ"ש העליון חייב את המשיבים בתשלום פיצויים בסך 2,650,222 ₪.