אלא שכעולה מפסק דין חדש של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, המדינה לא לגמרי שלמה עם נהליה שלה. באותה פרשה דובר על טטיאנה, נכדה של יהודי, שהחליטה לעלות לישראל מאוקראינה בשנת 2003. אז פנתה, יחד עם בנה בן 18, לקונסוליה הישראלית בקייב בבקשת עלייה.


אלא שבקשתה נדחתה. באותו מעמד נאמר לטטיאנה כי היא מסורבת עליה בשל עבר פלילי שלה ושל בעלה. אשר לבנה, אלכסיי – בקשתו סורבה בנימוק כי באותה עת כבר מלאו לו 18 שנים, בעוד הנוהל מגביל זכאות למעמד מכוח היות נין של יהודי עד לגיל 18. טטיאנה ואלכסיי לא השיגו על ההחלטה ונשארו באוקראינה.


בחלוף 8 שנים טטיאנה נכנסה לישראל באשרת תייר וזמן קצר לאחר מכן הגישה בקשה לקבלת מעמד עולה. בקשתה נבחנה ובתום הבדיקה נמצא כי טטיאנה זכאית למעמד. זמן קצר לאחר מכן הגיע לישראל בנה אלכסיי והגיש בקשה מצדו, כאמור מכוח היותו נין של יהודי. אלא שבקשתו נדחתה מן הטעם כי באותה עת היה בן 27. אלכסיי ערער על ההחלטה בשתי ערכאות פנימיות של משרד הפנים, אך נדחה.


אלכסיי לא אמר נואש והגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. השופט יורם נועם נדרש לשורה של ראיות ומסמכים בתיק ובתום בחינתם הגיע למסקנה כי דין העתירה להתקבל ועל המדינה להעניק לאלכסיי מעמד בישראל.


האם הייתה הצדקה לסרב לעלייתם של הנכדה והנין?


כפי שעלה מהמסמכים שהגישו המדינה ואלכסיי במסגרת העתירה, לא הייתה כל הצדקה לסירוב שניתן לטטיאנה ולאלכסיי בשנת 2003. הסתבר כי בניגוד לגרסת המדינה מעולם לא היה לטטיאנה עבר פלילי ובסך הכל היא שימשה עדה בהליך פלילי שהתנהל בעניין בעלה, אך בעצמה מעולם לא נחשדה בדבר.


השופט נועם ציין כי אמנם יתכן שלבעלה של טטיאנה היה עבר פלילי, אך עובדה זו לא הייתה רלוונטית לבקשה משנת 2003, מאחר שטטיאנה לא ביקשה לעלות לישראל עם בעלה.


אך החלק המעניין יותר בפסק הדין עוסק בנימוקי הסירוב שניתנו בשעתו לבן אלכסיי. כזכור, בקשתו סורבה מן הטעם כי באותה עת מלאו לו כבר 18 שנים, והנוהל הגביל זכות למעמד בהקשר זה, כפי שאמרו נציגי המדינה לאלכסיי, עד גיל 18. אלא שבירור הנהלים העלה כי בשנת 2003 הנוהל הרלוונטי הגביל זכות זו בגיל 20, ולא 18 כטענת המדינה. לכן אלכסיי, שגילו אז היה מתחת ל-20, היה זכאי למעמד על-פי הנוהל.


בית המשפט קבע אפוא כי מאחר שסירוב המדינה להעניק לאלכסיי מעמד בשנת 2003 ניתן בלא כל צידוק חוקי, לא ניתן להעניש אותו כיום בגלל שגיאות המדינה.


החלק העצוב בפרשה הוא שלמרות השרירותיות הבלתי נתפסת שהפגינו נציגי המדינה כלפי אלכסיי וטטיאנה, אף שהעלו גרסה שנתברר שאינה אמת וחרף התנהלות שממש לא מחמיאה לרשות שלטונית, בית המשפט חייב את המדינה לשלם לעותרים 5,000 שקלים בלבד – סכום שקרוב לוודאי לא יכסה עשירית מהוצאותיהם האמיתיות.


[עת"מ (י-ם) 15430-05-14 ליטוויננקו ואח' נ' משרד הפנים (6.3.16)]


מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס). הכותבים ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בדיני הגירה, משפחה ונזיקין. הכותבים לא ייצגו בהליך.