בהתאם לנהלים של משרד הפנים, הורה של אזרח ישראלי שאינו יהודי ואינו זכאי שבות רשאי, בתנאים מסוימים, לקבל מעמד של תושב בישראל. על הורה שכזה להיות "קשיש", היינו מעל לגיל 62 בנשים ו-64 בגברים, "בודד", קרי בלא בן זוג או ילד נוסף שמתגורר במדינת מוצאו, וכן לעמוד בשורה של תנאים פורמליים נוספים.
מי שאינו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק ובנהלים בדרך כלל לא יקבל מעמד בישראל. קיימים אמנם מצבים הומניטאריים קשים שבהם המדינה עשויה לשעות לבקשת הזר ולהעניק לו מעמד בישראל, אך מדובר בקטגוריה מצומצמת למדי של מקרים, וגם בהם המעמד ניתן על פי רוב לאחר קרבות משפטיים.
בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים נתן באחרונה (7.12.15) פסק דין מעניין שבגדרו הוענק לאזרחית זרה מעמד בישראל, למרות נסיבות לא פשוטות שאפיינו את המקרה.
האם תעודת הלידה של האם זויפה? לא הוצגו הוכחות חד משמעיות
שתי בנותיה של ולנטינה בורוביק, אזרחית אוזבקיסטן, עלו לישראל לפני כ-25 שנים. הן קיבלו אשרת עלייה מתוקף היותן יהודיות, על יסוד תעודת לידה של אמן, ולנטינה, שהציגו בפני נציגי ישראל בחו"ל. לימים הבנות נישאו בישראל, הקימו משפחות והיו לאימהות ולסבתות.
בשנת 2002 ולנטינה החליטה להצטרף לבנותיה ולעשות עלייה לישראל. לשם כך הגישה בקשה מתאימה בנציגות ישראל בחו"ל. אלא שאגב בירור הבקשה התעורר חשד כי תעודת הלידה שהציגה, שבה הוגדרה כיהודייה ושעל יסודה ביקשה לעלות, מזויפת. בסופו של דבר המדינה דחתה את בקשת ולנטינה לעלייה, ובהמשך ניסתה לבטל את מעמדן של שתי הבנות בישראל, שכאמור הוענק להן בזכות תעודת הלידה.
הבנות השיגו על החלטות משרד הפנים, ובסופו של דבר הצליחו לשמור על מעמדן בישראל. כך, אחת הבנות הסדירה את מעמדה מכוח היותה נשואה לאזרח ישראלי, ואילו השנייה הושארה בארץ מטעמים הומניטאריים.
בשנת 2014 ולנטינה, האימא, פנתה לנציגות ישראל בחו"ל בבקשה לקבלת מעמד של קבע בישראל בהתאם ל"נוהל הורה קשיש ובודד" של אזרח ישראלי. באותו זמן הייתה ולנטינה בת 78 ולא היו לה ילדים נוספים באוזבקיסטן. לכאורה ולנטינה עמדה בדרישות הנוהל, אלא שאז המדינה הזכירה לולנטינה את חטאיה וסירבה לבקשתה בטענה כי בעבר ניסתה לקבל מעמד בישראל במרמה. שני עררים שהוגשו בעניין נדחו.
במאי 2015 ולנטינה עתרה נגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. השופט יהורם נועם שנדרש לעתירה ולנסיבותיה הגיע למסקנה כי לא היה צידוק לדחיית הבקשה של ולנטינה, וכי מדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית.
אם שתי הבנות הצליחו בסופו של דבר לשכנע את משרד הפנים שלא להרחיקן מישראל ולא לשלול מהן את מעמדן, הרי אין כל בסיס משפטי, לגישת השופט, להחלת נורמות והיגיון שונים כלפי העותרת, האימא. נוסף על כך, בית המשפט לא מצא בכל מסמכי התיק הוכחות ברורות וחד-משמעויות לכך שוולנטינה זייפה את תעודת העולה. העתירה התקבלה, החלטת המדינה בוטלה ובית המשפט הורה למשרד הפנים להנפיק לוולנטינה אשרת שהייה זמנית ובהמשך לפעול בהתאם לנוהל הורה קשיש ובודד.
מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס). הכותבים ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בדיני הגירה. הכותבים לא ייצגו בתיק