על פי החוק, בן זוג זר של אזרח ישראלי המבקש לקבל אשרת שהייה ולימים מעמד קבע צריך להגיש בקשה מסודרת למשרד הפנים להסדרת מעמדו מכוח קשר הזוגיות ולעבור מה שמכונה "ההליך המדורג". אורכו המינימלי של ההליך עד לקבלת רישיון לישיבת קבע או אזרחות נע בין 5 ל-7 שנים.


אך הלכה למעשה לא תמיד מתנהל ההליך על-פי הספר ולעתים הוא נתקע מסיבות כאלה ואחרות. במהלך אותו פרק זמן ארוך דברים רבים עלולים להשתבש: בני הזוג יכולים לריב, להיפרד, ללקות במחלות קשות ואף למות.

 

ביטול אשרה במקרה של פטירת בן הזוג


בעוד במקרים של פקיעת קשר עקב פרידה או גירושין ניתן לכאורה להבין את עמדת משרד הפנים שלרוב מודיע על הפסקת ההליך המדורג לזר ועל ביטול אשרתו, הרי שכאשר מדובר בניתוק לא רצוני של קשר הזוגיות עקב פטירה מצופה היה שהמדינה תגלה רגישות ותביע נכונות להמשיך להסדיר את מעמדו של הזר בישראל. אך המציאות שונה; משרד הפנים תדיר מפסיק את ההליך המדורג לזרים גם במקרים של פטירת בני זוגם הישראלים ודורש את יציאתם מהארץ.


בסיטואציות כאלה חשוב מאוד להגיב במהירות האפשרית ולא לעשות טעויות. ראשית, גישה פסיבית ממילא לא תסייע כאן מאחר שמשרד הפנים אינו לוקה בשכחה ומקפיד "לטפל", במוקדם או במאוחר, באותם זרים ששוהים בישראל בלא אשרת שהייה בתוקף. שנית, אם הזר לא נוקט פעולה בזמן וממשיך לשהות בישראל בלא אשרת שהייה בתוקף, מדובר בעבירה על החוק ובמצב כזה קשה יותר לפתור את סוגיית המעמד, גם כאשר הזר מיוצג על-ידי עורך דין המצוי במאטריה ייחודית זו.


מכל מקום, חשוב לדעת שהחלטת משרד הפנים בעניין הפסקת ההליך המודרג עקב מותו של בן זוג ישראלי – אינה תמיד סוף פסוק ולא צריך להתייחס אליה כאל אבן שאין לה הופכין. ישנם מקרים שבהם המדינה מפרה את הדין ומונעת מזרים שאוחזים בזכות למעמד בישראל, והיא עושה זאת רק משום שהיא יכולה.

 

פרשת פרנסיס אדו


דוגמה לכך נדונה לאחרונה בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בית המשפט דן בערעורו של נתין גאנה בשם פרנסיס אדו שהיה נשוי לאזרחית ישראל וחי בישראל מזה 30 שנים. במהלך 6 שנים ניתנה לאדו אשרת שהייה בארץ מכוח קשר הנישואין שלו לאזרחית ישראל (רישיון ישיבה ארעי), כאשר בני הזוג נמצאים בקשר 13 שנים. אך הבעיות החלו כשקמה לאדו הזכות לקבלת אזרחות בארץ.


בני הזוג הוזמנו לראיון תקופתי במשרדי רשות האוכלוסין, אך איתרע מזלם והאישה חלתה במחלה קשה ועקב כך לא הייתה מסוגלת להתייצב לראיון. אדו שלח מכתבים רבים למשרד הפנים, ניסה להסביר שבגלל המחלה אשתו אינה מסוגלת פיזית להגיע לראיון וביקש שהמדינה תקבע דרך אחרת לבדיקת המשך הקשר ביניהם. אך דבר לא סייע: משרד הפנים לא נענה לבקשות ופשוט בשל העובדה שבת הזוג לא התייצבה לראיון סירב להאריך לאדו אשרת שהייה.


לימים מחלתה של האישה החמירה והיא נפטרה. אדו, שכאמור חי בישראל שלושה עשורים, קיים קשר זוגי אמיתי עם אזרחית המדינה במשך 13 שנים, היה נשוי לה למעלה מ-6 שנים והיה כפסע מקבלת אזרחות, ביקש להישאר בארץ ולקבל כאן מעמד קבע. אלא שמשרד הפנים דחה את בקשתו והורה לאדו לצאת מישראל.


אדו הגיש בקשה להסדרת מעמד מטעמים הומניטריים, בציינו כי הוא חי בישראל מחצית מחייו, כי אין לו קרובים בגאנה, כי האדם הכי קרוב אליו בעולם הוא בנה של אשתו המנוחה שאותו הוא גידל וכי מרכז החיים שלו נמצא בישראל. אך הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים לא מצאה טעמים הומניטריים מיוחדים בבקשתו והמליצה למשרד הפנים שלא להסדיר את מעמדו בישראל.


אדו ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים, אך בית הדין קבע שהחלטת המדינה סבירה ושאין עילה להתערב בה. אדו לא ויתר וערער לבית המשפט לעניינים מנהליים. לאחר עיון בחומר ובראיות המערער תהה השופט ארנון דראל כיצד ניתן לכנות את החלטת המדינה סבירה.

 

השופט לא הצליח להבין, מעיון במסמכי התיק, כיצד קבעו חברי הוועדה ההומניטרית שמרכז החיים של אדו נמצא בגאנה, כאשר הגבר חי בארץ כמעט 30 שנים, ביקר בחו"ל רק פעם אחת, וגם זאת לצורך נישואין עם זוגתו הישראלית, ואין לו בגאנה קרובים.


עוד בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות נציגי משרד הפנים שלא גילו כל הבנה למצבה של האישה ולהיעדר יכולת פיזית מצדה להתייצב לראיון. השופט דראל ציין כי בנסיבות שכאלה חובה על המדינה "לפתוח את הראש" ולהתאים אמצעי בדיקה של כנות הקשר לנסיבות ולמגבלות, ולא לנהוג בבחינת יקוב הדין את ההר.


בית המשפט ביטל את החלטת משרד הפנים, הורה למדינה להנפיק למערער רישיון לישיבת קבע וחייב את הרשות בהוצאות משפט בסך של 10,000 שקלים.


[62514-12-16]


מאת עו"ד ארתור בלאייר שעוסק בדיני הגירה והסדרת מעמד בישראל