במצבים כאלה מוגדר הבנק המלווה בפוליסת ביטוח החיים כמוטב בלתי חוזר, קרי במקרי הביטוח (מות המבוטח) משולמים כספי הביטוח (התגמולים) אך ורק לבנק.


הניסיון מלמד שלא כל נוטל משכנתא מבין את חשיבות ההסדר ומודע למשמעויותיו


רבים רואים בתשלום החודשי של דמי ביטוח החיים נטל ומטרד מבלי לתת את הדעת על תכלית הביטוח ועל כך שאותו ביטוח קונה שקט. אך בשעת כושר אותם מבוטחים אנוסים "משלימים את הפערים" ומבינים כמה חשוב היה להתמיד בתשלומים.


מי שמבין זאת אף טוב יותר הם אותם מבוטחים שמסיבה כזו או אחרת לא שומרים על פוליסת ביטוח החיים, ובמות המבוטח מוצאים את עצמם בני זוגם או יורשיהם ניצבים בפני חובות עתק לבנק לסילוק יתרת המשכנתא.


סוגיית ביטוח החיים כתנאי לקבלת משכנתא מובאת מעת לעת לפתחם של בתי המשפט


מקרה שנדון באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב ממחיש את הבעיה. זוג עולים מארגנטינה בשנות ה-40 לחייהם, כשנה וחצי לאחר עלייתם לארץ ביקשו לקחת משכנתא בבנק לאומי. כמקובל, התנה הבנק מתן ההלוואה בעריכת ביטוח חיים לטובתו. לאחר שבני הזוג ביטחו את חייהם בחברת מנורה העניק להם הבנק הלוואת משכנתא בסכום של כחצי מיליון שקלים.


בעת לקיחת המשכנתא ועריכת הביטוח התגוררו בני הזוג בכתובת מסוימת, אך הלוואת המשכנתא נועדה לרכישת דירה בכתובת אחרת, ובני הזוג ציינו בפנייתם לחברת הביטוח את שתי הכתובות, זו שבה התגוררו טרם קבלת המשכנתא וזו שבה עתידים היו לגור לאחר רכישת הדירה.


תשלום הפרמיות נעשה כמקובל, באמצעות הוראת קבע. אלא שבחלוף כשנה מתחילת הביטוח הופסקו התשלומים - כפי שהתברר בדיעבד, בני הזוג סגרו את חשבון הבנק שממנו בוצעה הוראת הקבע ופתחו חשבון אחר מבלי לעדכן את הוראת הקבע לטובת מנורה בחשבון החדש.


בחלוף כ-10 שנים נפטר בן הזוג. האלמנה פנתה לחברת הביטוח בדרישה לסלק את יתרת המשכנתא בהתאם לפוליסה, אך שלא במפתיע תביעתה נדחתה. מנורה הסבירה בתשובתה כי הפוליסה בטלה זה שנים רבות עקב אי-תשלום פרמיות חודשיות.


לאחר תכתובת נוספת עם חברת הביטוח ועם הבנק הגישה האלמנה תביעה כנגד שני הגופים. בכתב התביעה טענה כי מעולם לא ידעה על ביטול הפוליסה, כי לא קיבלה כל הודעה או התראה בעניין וכי היה על הבנק ומנורה לדאוג לכך שזוג העולים יבינו את משמעות הביטוח ויידעו על סכנת ביטול הפוליסה בזמן אמת.


חברת הביטוח טענה כי שלחה למבוטחים ולבנק, מיד עם הפסקת תשלומי הפרמיות, שלושה מכתבים - שניים מתוכם היו מכתבי התראה והשלישי הודעה על ביטול הפוליסה. אלא שלטענת האלמנה בני הזוג לא קיבלו אף מכתב, וגם לעמדת הבנק לא התקבל אצלו כל מכתב מחברת הביטוח באותו עניין.


בתום שמיעת התיק בפני שופט השלום יאיר דלוגין נקבע שמנורה לא הוכיחה כי אמנם שלחה את המכתבים לבני הזוג ולבנק, ולבטח לא הוכיחה שאותם מכתבים גם הגיעו ליעדם. ראשית, מנורה לא שמרה את מכתב ההתראה הראשון. אשר לשני המכתבים הנוספים, התברר שאלה נשלחו לכתובת הקודמת של בני הזוג - קרי, לכתובת של אותה דירה שבה התגוררו לפני קבלת ההלוואה. בנוסף, כאמור, לא הוכח שמכתב כלשהו נמסר לבנק.


במצב דברים זה, קבע השופט, לא עמדה חברת הביטוח בתנאי הבסיסי לביטול הפוליסה, ולכן לא הייתה רשאית לבטל את הביטוח לבני הזוג. התביעה נגד הבנק נדחתה והתביעה נגד מנורה התקבלה במלואה, כך שחברת הביטוח מחויבת לסלק את יתרת המשכנתא בסכום של כחצי מיליון שקלים.


[ת.א. 1341-03-15 חסוס נ' בנק לאומי לישראל ואח' (30.7.17)]


מאת עו"ד ארתור בלאייר (שלא ייצג בהליך), העוסק בדיני ביטוח ונזיקין