חוק השבות, חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל עוסקים בשאלה של הענקת מעמד בישראל לזרים. בהתאם לחוק השבות, לדוגמה, אזרחות ישראלית יכולה להינתן לא רק לכל יהודי באשר הוא כזה, כי אם גם לבני זוג של יהודים, ילדיהם, נכדיהם וכן בני זוגם. הוראה זו של חוק השבות היא שמאפשרת למעשה לבצע עלייה למשפחות מעורבות.

 

ומה באשר לקרוביהם של אזרחי ישראל הלא יהודים?


לקרובים אין זכות לקבלת מעמד בישראל. אלא שלפעמים מציאות החיים מזמנת מצבים הומניטאריים לא פשוטים. מה צריכה לעשות, למשל, עולה שהיא אשתו של יהודי ישראלי שאביה או אמה המבוגרים נשארו בחו"ל לבדם, חסרי אונים, בלא כל עזרה? האם מצופה שתזנח את הוריה הקשישים ותשאיר אותם נטושים בביזיון?


ובכן, לנוכח מציאות מורכבת זו משרד הפנים הנפיק נוהל מיוחד שמכוחו ניתן, בנסיבות מסוימות, להעניק מעמד בישראל למי שאינו זכאי לו ברגיל – הורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי.


מהן אמות המידה שלפיהן פועל נוהל הורה קשיש ובודד?


הנוהל קובע קריטריונים ברורים לעניין הענקת מעמד להורה מבוגר של אזרח ישראלי. ההורה המוזמן, כפי שהוא מכונה בנוהל, חייב להיות "בודד" ו"קשיש". בתוך כך הנוהל אינו חל על זוג הורים או על הורה שנשוי לאחר. המונח "קשיש" מוגדר בנוהל כנשים שגילן 62 ומעלה וגברים שגילם מעל 64.


ניתן להגיש בקשה להסדרת מעמד מכוח הנוהל הן בישראל והן בנציגות ישראלית בחו"ל. עם זאת חשוב לדעת שבקשות המוגשות בחו"ל על פי רוב זוכות לטיפול ארוך לאין שיעור.


חריגים לנוהל


הנוהל מציג תיאור מפורט למדי של הפרוצדורה שעל-פיה יש לפנות למשרד הפנים בבקשה להענקת מעמד להורה קשיש ובודד. לא נעסוק כאן בפרטים הפורמליים אלא נדון בשאלה המהותית כיצד ניתן לקבל מעמד בישראל בנסיבות שבהן הבקשה אינה עומדת בקריטריונים.


ראו מספר דוגמאות מהפסיקה. מבחינת הנוהל על הורה להיות "בודד", וכאשר יש להורה המוזמן בן או בת נוספים במדינת מוצאו, אינו עונה להגדרת קשיש בודד ולכן אינו זכאי לקבלת מעמד בישראל.


אך כיצד ראוי שהמדינה תנהג כאשר הבן או הבת הנוספים אינם מסוגלים או אינם רוצים לעזור להורה הקשיש? האם נכון לפסול הורה קשיש מלקבל מעמד בישראל אם יש לו בן נוסף המתגורר במדינת מוצאו, אך הוא חולה, נרקומן, אלכוהוליסט, מרצה עונש מאסר, ניתק את יחסיו עם ההורה וכדומה?


ובכן, המדינה דבקה בגישה נוקשה שלפיה אין הצדקה לסטות מהכללים גם במקרים מעין אלה, ובקשות שמוגשות בנסיבות שכאלה נדחות על הסף. זאת אמנם עמדת משרד הפנים, אך בשום פנים ואופן לא מדובר בגזירה שלא ניתן לערער עליה. כפי שהובהר לא אחת בפסקי הדין של בית המשפט העליון, נוהל הורה קשיש ובודד נועד לסייע לאנשים בנסיבות הומניטאריות חריגות.


המשפט המנהלי הישראלי מכיר מימים ימימה בעיקרון של סטייה מנהלים במקרים המתאימים. אם הדווקנות והפורמליזם שנוקטת המדינה בבואה לדון בבקשות לפי נוהל הורה קשיש ובודד מובילים לתוצאות קשות ובלתי הומאניות באופן קיצוני, בית המשפט מוסמך להורות למשרד הפנים, במקרים המתאימים, לסטות מהכללים הנוהגים ולאפשר לקשיש לקבל מעמד בישראל (על אמות המידה ההומניטאריות שמנחות את משרד הפנים ראו מאמרנו "משרד הפנים: הוועדה הלא הומניטארית לעניינים הומניטאריים").


לא אחת בית המשפט הורה למדינה להעניק לקשישים מעמד בישראל גם כאשר היו להם מספר ילדים, שעה שנסיבותיהם היו חריגות (ראו פסקי דין בעניין כאן, כאן וכאן). כך בהקשר של קריטריון ה"בדידות", אך באורח דומה אנו סבורים כי דין דומה צריך לחול גם במקרים חריגים שבהם הבקשות נפסלות מן הטעם כי גיל הקשיש או הקשישה אינו עומד בקריטריונים.


השגה על החלטות משרד הפנים


המילה האחרונה נאמרת אפוא על-ידי בית המשפט. אמנם לא בכל מצב דברים ניתן להגיע לפתרון הרצוי באמצעות פנייה לבית המשפט, אך לעתים גילוי של נחישות, בקיאות בתקדימיו של בית המשפט העליון ובפסיקה של בתי המשפט לעניינים מנהליים, בצד התנהלות אחראית וזהירה, יכולים להיות ממש לעזר ולסייע בקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים.


מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס). הכותבים ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בדיני הגירה, משפחה ונזיקין