איך ניתן לקבל אזרחות ישראלית? המקרה הקל הוא של מעמד מכוח יהדות. חוק השבות מכיר בזכותו של כל יהודי לעלות לישראל. האומנם כל יהודי? ובכן, בצד הכלל הרחב עומדת שורה של חריגים שכדאי להכיר.


מי אינו זכאי לקבלת מעמד עולה?


יהודי שהמיר את דתו מרצון אינו אוחז בזכות שבות, ולא יורשה לקבל מעמד בישראל. קיימת שאלה פרשנית מעניינת מהי המרת דת מרצון, והוראה זו נבחנת מעת לעת במקרי גבול, אך ההיגיון של הכלל יחסית פשוט: מי שהומר לנצרות בילדותו, ספק אם מוצדק לשלול ממנו את הזכות. זאת לעומת יהודי שמחליט להיכנס לחיקה של דת אחרת מתוך רצון חופשי.


הדין אינו שולל אפשרות של הענקת מעמד בישראל גם ליהודים שהמירו דתם מרצון אך בשלב מסוים החליטו לשוב לחיק היהדות. מדובר ביציר פסיקה חדשה יחסית. אך בצד הליברליות שלה ואפשרות תיאורטית להכיר בחזרה ליהדות כעילה להענקת מעמד בישראל, בתי המשפט מורים למדינה לבחון בקשות כאלה בציציות.


קבוצה נוספת של מי שנשללת מהם זכות שבות היא יהודים שפעלו נגד העם היהודי, וכן יהודים עם עבר פלילי אשר עלולים לסכן את שלום הציבור בישראל. גם סוגיה של עבר פלילי אינה מובנת מאליה ודורשת היכרות מעמיק עם הדין והפסיקה. באופן כללי ניתן לומר שלא כל עבר פלילי מצדיק שלילה של הזכות לעלייה.


מי עוד זכאי למעמד בישראל?


מי שהתגייר זכאי לעלות לישראל ככל יהודי "רגיל". חשוב להבין כי לא כל גיור "תופס" בעיני משרד הפנים. שאלת איכות הגיור וכשרותו מתעוררת תדיר בפסיקה. הרשויות בישראל עורכות בחינה מדוקדקת של הליכי הגיור ותוכנם במטרה לסנן בקשות להסדרת מעמד המוגשות מטעמים פסולים, ובהם שימוש בגיורים פיקטיביים שמטרתם היחידה לקנות מעמד בישראל.


זכות עלייה לבני משפחה של יהודים


נוסף על כך, גם קרובי משפחה של יהודים זכאים לעלות לישראל. אלה הם בני זוג, ילדים, נכדים וכן בני זוגם. אין גם חשיבות אם היהודי שמכוחו מבקשים הזרים לקבל מעמד בישראל נמצא בחיים. לכן, לדוגמה, אלמנה של יהודי שמבקשת לעלות לישראל יכולה לקבל מעמד בארץ, אך בתנאי שלא נישאה בשנית, וכן כפוף למגבלות הכלליות של היעדר עבר פלילי וסכנה לשלום הציבור.


מעמד בישראל מכוח אימוץ


סוגיה מעניינת שהעסיקה את בית המשפט העליון היא אם מוצדק להכיר בזכות שבות של ילדים ביולוגיים בלבד. ומה באשר לילדים מאומצים של יהודים או ילדים יהודים שאומצו בידי מי שאינם יהודים? מדובר בשאלות לא פשוטות שהתשובה להן תלויות בזהות השואל והנשאל ובנסיבותיו של כל אימוץ. משרד הפנים דוגל באופן מסורתי בפרשנות מחמירה ומצמצמת, כזו שאינה תומכת בזכות של מאומצים לעלות לישראל.


אך בשנת 2009 היועץ המשפטי לממשלה הביע את עמדתו, לדרישת בית המשפט העליון בפרשת ברניק, שבה הכיר בזכות שבות של יהודים שמאומצים בידי הורים מאמצים שאינם יהודים. למרות עמדה ברורה זו של היועץ המשפטי לממשלה, משרד הפנים מרבה להתעלם מחוות דעת היועץ המשפטי ודוחה בקשות של מאומצים, ולא מותיר להם ברירה אלא לעתור לבית המשפט.


עד כה התייחסנו לאימוץ של יהודי בידי הורה שאינו יהודי. ומה באשר למצב הפוך שבו יהודי מאמץ ילד שאינו יהודי? ובכן, בהתאם לפסיקה, על הרשויות לבחון את כנות האימוץ. ככל שנעשה מטעמים כנים ולא אופורטוניסטיים שאינם קשורים לקבלת מעמד בישראל, יש להחיל את חוק השבות גם על מאומצים.


נינים, הורי חיילים והורים קשישים בודדים


גם נינים של יהודים יכולים לקבל מעמד בישראל, בתנאי שמדובר בקטינים ושהוריהם הוכרו בידי הרשויות, הסוכנות היהודית או לשכת הקשר "נתיב", כזכאי שבות. קבוצה נוספת היא של הורי חיילים אזרחי ישראל והורים קשישים בודדים של אזרחי ישראל. במקרה אחרון זה הכוונה לזרים שחובת הטיפול ברווחתם אינה נופלת על כתפי המדינה, כאשר ילדיהם הישראלים מתחייבים לדאוג לצורכיהם. נוהל רלוונטי שהנפיק משרד הפנים רואה ב"הורה קשיש בודד" נשים שגילן לפחות 62 וגברים מעל גיל 64, שאין להם בני זוג או ילדים נוספים בחו"ל.


ישנה פסיקה של בית המשפט העליון שמרחיבה מעגל זה קמעה, כאשר מדובר במצבים גבוליים והומניטאריים במיוחד. לדוגמה, הורה של אזרח ישראלי שגר בחו"ל ולו ילד נוסף שגר בחו"ל, אינו עומד בתנאי הסף של הנוהל. אך אם הלכה למעשה ילד זה אינו מסוגל לעזור להורה הקשיש, במקרים מסוימים ניתן לעתור לקבלת מעמד בישראל מכוח הנוהל, ואם הבקשה תסורב – לבקש מעמד מטעמים הומניטאריים.


תקיפת החלטות משרד הפנים


משרד הפנים וקונסוליות ישראליות בחו"ל נאלצים להתמודד עם שטף של בקשות להסדרת מעמד בישראל. מדובר באתגר לא פשוט, והלחץ שבו נתונות הרשויות לפעמים מתבטא בטעויות ובמדיניות של סירובים בלתי מוצדקים.


לכן חשוב להבין שהחלטת הסירוב אינה תמיד מהווה גזר דין סופי וחלוט עבור מבקש המעמד. במקרים שבהם לא מדובר בבקשות-סרק, אלא בכאלה שנדחות בלא צידוק ובניגוד לדין ולפסיקה, עומדות לרשות המבקש דרכים מגוונות לתקוף את ההחלטה, באמצעות עורכי דין שמתמחים במשפט מנהלי ודיני הגירה, ולנסות להביא לביטולה.


מאת עורכי הדין ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס). הכותבים ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בדיני הגירה, עבודה ומשפחה