המשפט אינו כופה על אדם לקבל ירושה והוא מכיר בזכות להימנע מלרשת. ויתור על זכות בעיזבון נעשה באמצעות הליך של "הסתלקות" מירושה. במילים אחרות, יורש יכול לוותר על חלקו בעיזבון לטובת אדם אחר.


מיהו אותו אדם אחר? חוק הירושה קובע שניתן להסתלק רק לטובת ילדו, בן זוגו או אחיו של המוריש. הפסיקה מבהירה כי מדובר ברשימה סגורה של בני משפחה שניתן להסתלק לטובתם. כך, יורש לא יכול להודיע שהוא מוותר על חלקו בעיזבון לטובת אשתו, נכדו או עמותה לנזקקים.


מדוע שאדם יוותר על ירושתו?


לפעמים יש טעמים טובים לכך. לדוגמה, בן הרוצה לעזור לאמו הקשישה שהיא בבחינת "בן זוגו של המוריש", או לאחותו המתקשה לרכוש דירה שהיא "ילדו של המוריש", יכול לוותר על חלקו בירושת אביו המנוח לטובתן. חשוב להבין שהדין מאפשר לבצע הליך של הסתלקות גם במקרים שבהם המסתלק מקבל תמורה בעד הסתלקותו, למשל פרשת מוניץ' נ' דקלו משנת 1975 ופרשת סיטין נ' סיטין משנת 1995.


אך לא תמיד הליך ההסתלקות מירושה מונע מטעמים אלטרואיסטיים. כאשר אדם שעומד לקבל ירושה שקוע בחובות ומעוקל עד כלות, לעתים אינו מעוניין לשתף את נושיו בזכייתו. אחת הדרכים הזמינות להימנע מפירעון החובות באמצעות כספי הירושה היא הסתלקות ממנה.


לכאורה מדובר בפעולה כשרה, שהרי זכות ההסתלקות מירושה שואבת את כוחה מחוק הירושה עצמו. אלא שהדין רואה בהסתלקות שכזו שימוש לרעה בזכות משפטית ופעולה שנגועה בחוסר תום לב. מקום שבית המשפט מגיע למסקנה כי הסתלקות מירושה נעשתה על ידי המסתלק ממניעים פסולים, לדוגמה כדי להונות את נושיו, רואים בהסתלקות כבטלה ולמעשה כופים על החייב לרשת כדי לאפשר לנושים להיפרע ממנו.


כאשר אדם המבקש להסתלק מירושה מצוי בהליכי פשיטת רגל, בקשת ההסתלקות שהוא מגיש לרשם לענייני ירושה מועברת תחילה, טרם אישורה, לכונס הנכסים הרשמי. אם הכונס יסבור כי מדובר בניסיון מצד מבקש פשיטת הרגל להשתמט מתשלום חובותיו, הוא יתנגד להסתלקות, ועמדת הכונס תתקבל במקרים רבים. זאת מאחר שבמישור של דיני פשיטת הרגל הסתלקות שכזו תיחשב לניסיון לבצע "העברת מרמה" של נכסי החייב.


מי שקובע אם פעולת ההסתלקות נגועה בחוסר תום לב הוא בית המשפט, וזאת לאחר שמוגשת בעניין עמדתו של גורם רלוונטי, בין שמדובר בנושה או בין שמדובר בכונס הנכסים הרשמי.


הגם שלעתים היגיון הדברים עשוי להוביל את בית המשפט למסקנה שפעולת הסתלקות כזו או אחרת לוקה בחוסר תום לב מצד המסתלק, לא תמיד זה כך. בעבר בתי המשפט כבר היו נכונים להכיר במצבים גבוליים, ובנסיבות שבהן בהחלט התעורר חשד להברחת נכסי הירושה, כי פעולות ההסתלקות שנדונו באותם הליכים היו כשרות, למשל בפסק הדין ע"ז 3163/03 (חיפה) ש.ב. נ' ל.ח. ואח', מיום 17.9.2006.


מאת עורכי הדין יצחק איתן (פרנלדס) וארתור בלאייר, ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בדיני משפחה, נזיקין וביטוח