משרד הפנים: הוועדה הלא-הומניטרית לעניינים הומניטריים

משרד הפנים בוחן בקשות של זרים לקבלת מעמד תושבות או אזרחות בישראל בהתאם לשורה של חוקים ונהלים קבועים. אלא שלא כל מקרה נופל למשבצת שהמחוקק או שר הפנים חשבו עליה, ומדי יום משרד הפנים קולט בקשות לקבלת מעמד בישראל בנסיבות שלא בדיוק מתאימות לקריטריונים הקבועים בחוק או בנהלים. על פי רוב תשובתו של משרד הפנים אינה מאירה פנים: מרבית הבקשות נדחות על הסף, בנימוק של היעדר יסוד חוקי לבקשה ואי-התאמה לנהלים הקיימים.

אלא שאין זה בהכרח סוף פסוק. משרד הפנים כולל בחובו גוף מייעץ חיצוני שכל תכליתו לבחון בקשות של פונים שנסיבותיהם חריגות.

מה תפקידה של הוועדה לעניינים הומניטריים?

מדובר בוועדה הבין-משרדית המייעצת לקביעה ולמתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. הוועדה מונה נציגים ממספר משרדי ממשלה: משרד החוץ, משרד הבריאות, משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל ולשכת הקשר "נתיב". בסמכותה ומחובתה של הוועדה לשקול מערכת רחבה יותר של שקולים בבואה לדון בבקשות לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים.

תכלית הוועדה כשמה כן היא, ללמוד את הבקשות המובאות לפתחה בראש ובראשונה מן ההיבט ההומניטרי שלהן, ובמקרים המתאימים לייעץ למשרד הפנים לקבל בקשות להענקת מעמד בישראל.

אלא שלא כל בקשה המופנית לוועדה אכן מגיעה לדיון בפניה כיוון שבדלתה הוצב שומר סף. בהתאם לנוהל של משרד הפנים המסדיר את עבודתה של הוועדה הבין-משרדית, בקשות שמוגשות מועברות תחילה לעיונו של ראש דסק בסניף משרד הפנים הרלוונטי, והוא שמחליט אם להעבירה לבירור בפני הוועדה או לדחותה על הסף.

חלק גדול מהבקשות לקבלת מעמד כלל אינן מגיעות לוועדה

הלכה למעשה, שיעור גדול של בקשות שמוגשות לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים כלל אינו מגיע לשולחן הוועדה. הבקשות נפסלות ללא רחם בשלב הבירור הראשוני כבר אצל ראש הדסק במשרד הפנים, ומכתבי הדחייה שמגיעים למבקשים, ושקשה להפריז בחשיבותם עבור מבקשי המעמד, אינם תמיד מציגים הסברים ונימוקים של ממש לסירוב.

עד לאחרונה בתי המשפט לעניינים מנהליים נטו שלא להתערב בשיקול דעתם הרחב של נציגי משרד הפנים בכל הנוגע לטיפול בבקשות מטעמים הומניטריים. כתוצאה ממדיניות אי-ההתערבות מצד בית המשפט, שיעור גדול מאוד של עתירות מנהליות שתקפו החלטות משרד הפנים פשוט נדחה.

התערבות בית המשפט בהחלטות משרד הפנים

אך דומה כי באחרונה החלה לנשב רוח שונה מכיוונו של בית המשפט העליון. השופטת, פרופסור דפנה ברק-ארז, שידועה בחיבוריה על זכויות האדם ובביקורתה על שרירותיות של רשויות המדינה, הוציאה מלפניה במארס 2015 פסק דין מהדהד שנועד לנער קמעה את מערכת משרד הפנים בכל הנוגע לטיפול בבקשות להענקת מעמד מטעמים הומניטריים.

כפי שהבהירה פרופסור ברק-ארז בפרשת אברה אסברוק, בהסכמת חברי ההרכב הנשיאה מרים נאור והשופט צבי זילברטל, משרד הפנים חייב להגמיש את בדיקותיו בשלב הטרומי כדי לאפשר ליותר בקשות להגיע לשולחנה של הוועדה הבין-משרדית, והוועדה היא שצריכה להיות אמונה על מלאכת הסינון העיקרי.

לדברי השופטת ברק-ארז, האיזון הנכון בין ניהול יעיל של משאביה הציבוריים של הוועדה הבין-משרדית ובין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטריים, מוביל לכך שכדי שבקשה תועבר לוועדה, מספיק שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה.

ברק-ארז ממשיכה ומבהירה כי אין מקום שהמבקש יידרש להוכיח שקיים סיכוי סביר שבקשתו תתקבל, שכן אין להציב משוכה כה גבוהה לפני שניתנה למבקש האפשרות לשטוח את טענותיו בפני הוועדה.

בהגדרה, בקשה מטעמים הומניטריים דורשת סטייה מהנהלים הרגילים

השופטת ברק-ארז ביקרה את מדיניות משרד הפנים, הנוהג להיתלות בנהלים הקיימים ובקריטריונים הקשיחים שקבועים בדין גם כאשר מוגשות לפתחו בקשות מטעמים הומניטריים, שבהגדרה דורשות סטייה מהנהלים הקיימים. יש לזכור כי תפקיד הוועדה הוא מתן שיקול דעת לסטייה מהנהלים במקרים אנושיים מיוחדים, הזכירה ברק-ארז למשרד הפנים, ולהיזהר ממצב שבו מבחן הסף מחקה את ההחלטה שתקבל הוועדה בסופו של דבר. שומר הסף של הוועדה צריך להסתפק בתפקידו כשומר סף, ולא למלא בפועל את תפקידה.

דברים אלה של ברק-ארז מתכתבים עם דבריה של שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל שנאמרו, בהקשרה של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, בפרשת קאנון נאווה, אשר ציינה כי לעתים נראה שהוועדה נותנת משקל מרבי בשיקוליה לנהלים הקיימים, בעוד מעצם טבעה היא נועדה לבחון מקרים שנופלים מחוץ למסגרת הנהלים הקיימים, ולקבוע אילו מהם מצדיקים חריגה בשל טעמים הומניטריים.

מניסיוננו דברים חשובים אלה אינם מחלחלים מספיק ואינם נטמעים בקלות יתרה בקרב משרד הפנים, אך מדובר באמירות חשובות מאין כמותן שבמידה כזו או אחרת מחייבות את הרשויות לגלות רגישות רבה יותר כלפי הפרט, ולכל הפחות מציבות בפניהן רף גבוה יותר של התנהלות תקינה. אנו מציעים שלא להשלים עם החלטות בלתי מבוססות של משרד הפנים ולראות בהן בבחינת ראה וקדש, ובמקרים המתאימים לאתגר את המערכת ולחייבה להציג הסברים ותשובות בפני בית המשפט.

מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס) ממשרד מקונן-בלאייר-איתן העוסק בדיני הגירה, משפחה ונזיקין