בית המשפט המחוזי בתל-אביב נדרש באחרונה (14.12.14) לשאלה האם חברת ביטוח חייבת ליידע את מבוטחיה שמחזיקים ברישיונות נהיגה זרים לגבי אפשרות להיעדר כיסוי ביטוחי. פסק הדין נסב על מקרה קשה: רוכב אופנוע בעל רישיון נהיגה בינלאומי תקף נקלע לתאונת דרכים. בתאונה נהרגה אשתו והרוכב עצמו נפצע קשה.

 

רישיונו הזר של הרוכב היה אמנם תקף, אך בעת התאונה לא אחז ברישיון נהיגה ישראלי בתוקף, כמצוות דיני התעבורה הישראליים. "הפול" הוציאה לרוכב פוליסת ביטוח חובה מסוג "נקובה על שם", שרק הרוכב היה רשאי לרכוב על האופנוע, והיא חודשה שלוש פעמים.

 

לאחר פציעתו פנה הרוכב לחברת הביטוח בדרישה לפיצויים, אך ה"פול" נפנפה אותו בטענה שאין לו כיסוי. לגישתה, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שולל פיצוי מנהגים שנפצעים בתאונות שעה שאין ברשותם רישיון נהיגה ישראלי תקף, למעט במקרים של אי חידוש רישיון בגלל אי תשלום אגרה או הגבלה בהוצאה לפועל.

 

הרוכב ועיזבון אשתו המנוחה לא השלימו עם הקביעה והגישו תביעה לבית משפט השלום בתל אביב. מקץ שבע שנים של בירור ההליך בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו שאמנם החוק מחריג את הרוכב בגלל סוגיית הרישיון הזר ואינו מזכה אותו בפיצוי.

 

הרוכב ועיזבון אשתו ערערו על פסק הדין, והמחוזי הפך את הקביעה. השופט חגי ברנר כתב פסק דין אמיץ ומקיף והכיר בחובתה של חברת הביטוח לפצות את הרוכב. השופט ברנר לא קיבל את טענת הרוכב שהיעדר רישיון נהיגה ישראלי תקף הוא פגם טכני בלבד, ולכן על "הפול" לפצות. בשנת 2007 בית המשפט העליון סתם את הגולל על הטענה ואימץ את עמדת חברות הביטוח, הסביר ברנר, לכן המחוזי כפוף להלכה מחייבת זו.

 

אלא שבצד זאת התקבלה טענה אחרת של הרוכב. ברנר קבע כי במקרה זה ה"פול" הייתה מנועה מלטעון להיעדר כיסוי ביטוחי, משום שהיא הנפיקה את הפוליסה לרוכב תוך ידיעה כי הוא אוחז ברישיון נהיגה זר בלא שפעל להמירו לרישיון ישראלי בתוקף. במילים אחרות, חברת הביטוח ידעה ליהנות מהפרמיות ולחדש לרוכב את הפוליסה שלוש פעמים, אך לא טרחה להסביר למבוטח שיתכן מאוד כי הוא נוסע במשך שנים בלא כיסוי.

 

בנסיבות אלה, שעה שהתרשל סוכן הביטוח, התרשלה גם חברת הביטוח עצמה. לנוכח התנהלות זו היתה "הפול" מנועה מלכתחילה להעלות את הטענה להיעדר כיסוי ביטוחי, קבע ברנר. אשר לחובה שמוטלת על מבטח סביר בנסיבות מעין אלה, בית המשפט הבהיר: "די היה בכך, שחברת הביטוח תדרוש חתימת המבוטח על הצהרה כי הודע לו שעליו לנהוג בכל עת עם רישיון נהיגה תקף בישראל, ושנהיגתו עם רישיון זר או רישיון בינלאומי עלולה, בתנאים מסוימים, לא להיות מוכרת כנהיגה עם רישיון בר תוקף בישראל, ולהפנותו לגורמים המקצועיים המתאימים להסדרת הרישיון. בעשותה כן, הייתה חברת ביטוח מקצועית וזהירה, יוצאת ידי חובתה, באמצעות הנחיית סוכני הביטוח הפועלים בשמה, לעשות כן, והקפדה כי יפעלו על פי ההנחיה האמורה".

 

המחוזי הכיר בכיסוי הביטוחי והחזיר את התיק לשלום לצורך דיון בשאלת היקף הנזק.
ע"א (מחוזי – ת"א) 21495-10-13 סולואגה אנדדרס ואח' נ' שטינברגר ואח' (ניתן ביום 14.12.14)

 

מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן
הכותבים הם ממשרד בלאייר-איתן ושות'