מחלת האפילפסיה והקשר בין המחלה לשרות הצבאי

מחלת האפילפסיה מתאפיינת בפרכוסים שמקורם בפעילות חשמלית פתאומית, חזקה ובלתי רצונית של תאי המוח, הנגרמים משינויים בדרך שבה תאי המוח שולחים אותות חשמליים זה לזה.

ע"פ אסכולות רפואיות המוכרות, ידוע כי הסיבה השכיחה ביותר להופעת מחלה זו היא גנטית תורשתית וזאת אף במידה ולא ידוע על מקרים נוספים של אפילפסיה במשפחה.

נוסף על האסכולות הרפואיות לעיל, קימות אסכולות הסבורות כי עשוי להתקיים קשר בין חוסר שינה לבין התקף אפילפטי, וכי הגורמים הפרובוקטיביים המוכרים להתקפים אפילפטיים הם חוסר שינה, נישום יתר, הבהובי אור, ועוד גורמים אחרים.

בית המשפט קבע בשורה של פסקי דין כי במקרה בו חייל או כל איש כוחות הביטחון אשר יוכיח כי בזמן שרותו פרצה לראשונה מחלת האפילפסיה כאשר ההתקפים קרו לאחר חוסר שינה קיצוני ניתן יהיה לקשור בין חוסר שינה למחלה ואז להכיר במחלתו כמי שנגרמה עקב השרות.

יצוין כי קביעה זו של בית המשפט נבעה מהמגמה לפיה במקרה בו חייל לוקה במחלה בעלת אופי קונסטיטוציונלי שהיתה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע שבו פרצה, הרי שפרוץ המחלה עקב אירוע הקשור בשירות יוצר לכאורה את הקשר הסיבתי המשפטי בין השירות למחלה, והעובדה כי המחלה יכולה היתה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות, איננה שוללת את הקשר הסיבתי.

זאת ועוד, מקום בו פרצה המחלה הקונסטיטוציונלית לראשונה בעת השירות, והתובע הראה קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה לטובת התובע, כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות ולא רק הוחמרה על ידיו.

על התובע להוכיח קיומם של נסיבות מסוימות ורק אז יעבור הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולים.