מידת אחריותו של בן זוג לחובות בן זוגו.

דיני המשפחה מסדירים את זכאותם שלבני הזוג ברכושם, אך גם את חובתם. ע"פ דיני המשפחה זוגות שנישאו משנת 1974 ואילך ההסדר הרכושי החל עליהם יהא ע"פ חוק יחסי ממון, לעומתם זוגות שנישאו לפני 1974 תחול עליהם "הלכת השיתוף" שהינה יציר הפסיקה.

ההסדר הרכושי ע"פ חוק יחסי ממון יוצר הפרדה בין נכסים שהיו ברשות כל אחד מבני הזוג טרם נישואיהם לעומת כאלה שצברו במהלך חייהם המשותפים.

ע"פ ס' 4 לחוק יחסי ממון אין הכרח כי ברית הנישואין כשלעצמה תפגע בקניינו של אדם. למעשה קובע החוק כי מה שהיה בבעלותו של אדם לפני נישואיו לא יהפוך באופן אוטומטי לרכוש משותף לאחריהם. כמו כן, קיום נישואין כשלעצמו אינו מקנה זכויות ברכוש בן הזוג או מטיל אחריות לכיסוי חובותיו.

ועל כן, לגבי נכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים חלה חזקת השיתוף והם שייכים באופן שווה לשני בני הזוג. ע"פ ס' 6 לחוק יחסי ממון יש לנכות ממחצית שוויו של הרכוש אשר זכאי להם בן הזוג את החובות המגיעים ממנו ,החל משנת 2008 ע"פ תיקון החוק בס' 5א.

מועד גיבושה של הזכות לאיזון המשאבים (חלוקת הרכוש) יכולה שתהיה גם טרם פקיעת הנישואין. החריג לשיתוף בן הזוג בחובות בן זוגו יתקיים, באם הוכח כי החוב הוא תוצר פעילותו החריגה של בן הזוג אשר לא נועדה לשרת את התא המשפחתי והיא אפילו חותרת תחתיה כגון פילגש או הימורים.

בית המשפט יבחן טיבו של כל חוב לגופו טרם יחילו על בן הזוג האחר ונטל ההוכחה הוא על בן הזוג שמתנער מן החוב, ע"פ החוק בני הזוג יכולים לערוך הסכם טרם נישואיהם אשר מסדיר אחרת מן החוק את חובת בני הזוג במקרה של פקיעת הנישואין.

ע"פ הלכת השיתוף לזוגות שנישאו טרם שנת 1974- כאשר מתקיימים בין בני זוג חיי נישואים תחת קורת גג אחד וכל אחד תורם את חלקו כפי יכולתו חזקה כי כל הרכוש וכל החובות שהצטברו שייכים לשניהם.

במידה וצד אחד טוען כי לא הייתה כוונה לשיתוף כולל בנכסים נטל ההוכחה היא שלו ועליו להראות כי לאורך כל הדרך הייתה כוונתם להפרדה ברכוש.

כאשר בן הזוג האחד מתנער מן החובות עליו להוכיח כי החובות שנצברו אינם קשורים לתא המשפחתי או לרכוש המשפחתי והינם חובות אישיות של בן הזוג .