נישואים אזרחיים – זכות בן הזוג לרשת את בן זוגו המנוח

שאול ואסתר הכירו זה את זו בשנת 2000, נפשם נקשרה איש לרעהו, והשניים החליטו להינשא בנישואים אזרחיים בקפריסין.

כעבור שלושה חודשים טסו הצדדים לקפריסין, נישאו ושבו לארץ כשהאהבה ביניהם פורחת, אולם מאחר ולא יחסו הצדדים חשיבות לסטטוס הכתוב בתעודות הזהות, לא פנו הם לרשם האוכלוסין בבקשה להירשם כנשואים.

נישואיהם זרמו על מימנוחות, עד לשנת 2010 בה הכיר שאול את סימונה, עימה החל לנהל קשר רומנטי ואף עזב למענה את דירת המגורים בה התגורר עם אסתר.

ואולם, מזלו של שאול לא שפר עליו ובשנת 2011, כשנה לאחר שעזב את אסתר, נהרג כתוצאה מתאונת דרכים.

כעת, תוהה אסתר, האם זכאית היא לרשת את שאול, המנוח, וזאת חרף העובדה שלא נישאה לשאול כדת משה וישראל? האם העובדה שלא נרשמו כנשואים במרשם האוכלוסין תעמוד לה לרועץ?

זכותו של "בן/ת זוג" לרשת את בן/ת זוגו/תו מוסדרת בחוק הירושה, תשכ"ה – 1965. האם אסתר נכנסת תחת הגדרת "בן זוג", כאמור בחוק?

סוגיה זו נדונה בפסיקה, וכן בבע"מ 9607/03 במסגרתו נפסק ע"י ביהמ"ש העליון כי "בן זוג" כהגדרתו בחוק הירושה הואמי שנישא למוריש בנישואים "פורמאליים", אף אם אינם נישואים עפ"י הדין הדתי.

כמו כן, נפסק בשורה של פסקי דין כי הרישום במרשם האוכלוסין אינו מהווה ראיה ו/או הכרה בבני הזוג כנשואים כדין, אלא מהווה ראיה לכאורה בלבד ואין לו כל משמעות לעניין הכרת הצדדים כבני זוג נשואים.

על כן, התשובה לשאלת אסתר ברורה – אסתר זכאית מכוח היותה בת זוגתו של המנוח, שאול, לרשת אותו עפ"י דין, שכן ערכו הם טקס נישואים פורמאלי, המשקף את רצונם למסד את הקשר ביניהם ולהכריז על עצמם כזוג נשוי, הגם שבערוב חייו של המנוח התגוררו הם בנפרד, והמנוח אף ניהל מערכת יחסים אינטימית עם אישה אחרת.

כל עוד לא בחר הואל התגרש מאסתר וקשר הנישואים הפורמאלי נשאר בעינו, אין לפגוע בזכותה של אסתר לרשת אותו כפי שלא הייתה נפגעת זכותה של אישה אשר נישאה כדת משה וישראל ונקלעה לנסיבות דומות.

לסיכום: גם בני זוג אשר נישאו זה לזה בנישואים אזרחיים זכאים הם לרשת זה את זו כל עוד לא התירו את נישואיהם באופן פורמאלי.