חיוב בעלי מניות מנהלים בחובות החברה

חברות – בעלי מניות – שותפים בחברה קטנה – מנהלים ובעלים בחברה

יחסים שבין "שותפים" בחברה, כספים ששילם האחד –האם יכול לדרוש אותם מחברו?

חיובי בעלי מניות או חיוב מנהלים בחובות החברה.

 

מאת: עו"ד יוסי לוי. LLM.

ראובן התובע ושמעון הנתבע היו שניהם בעלי מניות בחלוקה שווה ומנהלים בחברה שהקימו. במועדים שונים שילם ראובן כספים מחשבונו הפרטי עבור חובות החברה וכעת הינו תובע מחצית מכספים אלה ששילם, משמעון חברו, בעל מניות השני ומנהל בחברה. השאלה, האם חייב שמעון להשיב כספים לתובע?

 

הדברים אינם פשוטים כל כך, ויש לבחון את הסוגיה בהיבטים שונים.

הצדדים הינם בעלי מניות החברה, וכן מנהלי החברה. ככאלה, חל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת בין התאגיד לבין בעלי המניות שלו, וכן חל עקרון זה בין התאגיד לבין מנהליו. סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

4. האישיות המשפטית של החברה

 

חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד.

הקדמה זו באה לקבוע את האישיות המשפטית הנפרדת החלה גם במקרה דנן בין החברה /התאגיד בע"מ לבין מנהליה, ראובן ושמעון. לאמור, למעט חריגים לכלל זה כפי שנקבעו בחוק ובפסיקה, לא ניתן לחייב ישירות את שמעון בחובות החברה. וראה: ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 83. וכן: ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353. המשמעות היא, במקרה דנן, כי מקום שהחברה חייבת כספים, עדיין אין בכך לומר כי מנהליה הם בגדר ה"חייבים".

אלא שפעמים רבות בחברות קטנות של שניים – שלושה שותפים בעלי מניות (לא שותפות במובן המשפטי) נדרשים הבעלים לחתום ערבויות אישיות לבנקים לצורך קבלת הלוואות או ניהול חשבון החברה בבנק.

ערבות לבנקים-חיוב בגין חתימה על כתבי ערבות

אם אכן נניח שבמקרה שלנו, הצדדים ערבו שניהם לחובות החברה וחתמו כל אחד בנפרד עת כתב ערבות כלפי בנק זה או אחר, מי מהם חייב יותר? והאם רשאי הבנק לגבות מראובן יותר משמעון בגין חובות החברה. ונניח שראובן היה יותר מעורב ואקטיבי בעסקי החברה ושמעון פחות? או שראובן נטה לקחת סיכונים והלוואות ושמעון היה יותר זהיר?

 

ושאלה נוספת עולה, בהנחה שראובן שילם יותר מכפי חלקו עבור חובות החברה ואפילו את כל חובות החברה לבנק, האם רשאי הוא לדרוש שיפוי (החזר) משמעון חברו?

סעיף 13 לחוק הערבות תשכ"ז-1967, קובע כדלקמן:

 

שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד; ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת; והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות.

סעיף זה עניינו ביחסים שבין הנושה לערבים. זכותו של נושה לגבות את החוב מהחייב שיראה לו. אלא ש"היושר מחייב שוויון" (דניאל פרידמן ונילי כהן, דיני חיובים חלק כללי, 176). כדי שחייב לא יהא נתון לחסדיו של הנושה, אשר יכול היה להטיל את המעמסה על החייב שיראה לו, ואילו החייבים האחרים היו מתעשרים על חשבון החייב, נקבע בסעיף 56 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 , כדלקמן:

(א) שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים.

(ב) חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם.

על פי הוראת חוק זו, במקרה דנן, מקום ששילם אחד הצדדים החייבים לבנקים הנושים מכוח ערבותו לחוב החברה, יותר מכפי חלקו, רשאי הוא לדרוש שיפוי כדי מחצית מהשני. וראה בע"א 1005/05 (מחוזי חיפה) פלמון נ' ציגנלאוב (לא פורסם) מאגר נבו, בעמ' 9 לפסק הדין:

"...העיקרון המנחה להשתתפות החייבים בנטל החיוב, בהוראת סעיף 56(א) לחוק החוזים, הוא עיקרון השוויון. בפס"ד בסט, שהוזכר לעיל, נאמר:

 

"דיני היושר, גורסים ש"היושר מחייב שוויון". אם שניים חייבים למלא, כלפי אדם שלישי, אותה דרישה כספית, והיא סולקה ע"י אחד מהם, כך שהשני שוחרר מהמעמסה הזאת בשלמותה, או בחלקה, יהיה הראשון זכאי לחזור עליו ולגבות ממנו דמי השתתפות בשיעור הנחשב, בעיני ביהמ"ש כמוצדק בנסיבות העניין." (שם, בעמ' 539)."

ובמקרה דנן, מקום שיוכח כי ראובן במעמדו כ"חייב" שילם סכום ובכך פטר הוא גם את החייב השני, שמעון, זכאי הוא לשיפוי במחצית מהחייב השני, שמעון.

אבחנה בין חיוב מכוח ערבות לבין הלוואת בעלים

יחד עם זאת, יש להבחין בתשלום חוב ששילם ראובן על פי ערבות, תשלום על פי חיוב, לבין התשלומים ששילם ראובן בשמה של החברה מרצון, משיקולים כלכליים, עסקיים כאלה ואחרים, אך אינם מכוח הערבות ודינם כ"הלוואת בעלים" לחברה. כדי שתשלומים ישולמו מכוח ערבות, על הטוען לכך להראות כי מקור החיוב נובע מהערבות, היינו שהנושה דורש את התשלום מהערב, לאחר שה"חייב" לא שילם לו.

וראה בפסק דין שניתן בע"א 1005/05 (מחוזי חיפה) פלמון נ' ציגנלאוב (לא פורסם) מאגר נבו, במקרה שם דובר על שיפוי בין חייבים, בעלי מניות בחברה ושכירים בה, בגין חתימה על ערבויות אישיות ומימושן על ידי הבנקים שם. בית המשפט המחוזי פסק שיש לאזן בין הצדדים ולחלק באופן שווה את החוב לבנקים. אלא שהמקרה שם הינו בגין חתימה על ערבויות אישיות של הצדדים ותביעות בגין הערבויות.

כלומר, אנו דנים כאן במקרה שבו ראובן שילם סכומים שונים עבור חובות החברה, אם כמנהל בחברה או כבעל מניות. במקרה דנן, אין מדובר בשותפות, אלא בחברה בע"מ, ובעל מניות שהזרים כספים לחברה, זכאי כי יירשם חוב של החברה כלפיו. אולם בין בעלי מניות בחברה, בינם לבין עצמם אין כל עילת תביעה ישירה.

לאור האמור לעיל, סכומים ששילם ראובן לבנקים שלא בגין תביעה או דרישת תשלום מפורשת מכוח ערבות, אינם בגדר תשלומים ששילם במעמד "חייב", ודינם כהלוואת בעלים לחברה. הלוואת בעלים, הינה במישור היחסים שבין בעל מניות לחברה, לא ביחסים שבין בעלי מניות בינם לבין עצמם, ועל כן אין שמעון חייב לשלמם לתובע.

שיפוי מכוח הסכם בין הצדדים

נניח כי התובע הוציא כספים ושילם את משכורות העובדים והוצאות שונות של החברה, על סמך הסכמה בין ראובן לבין שמעון, לפיו יהיה שמעון שותף שווה ואחראי לביצוע התשלומים.

אכן צדדים רשאים להסכים ביניהם על כל חלוקה אחרת של חיובים, ובמקרה דנן, מנהלים בחברה, רשאים להסכים על שיפוי הדדי לכל הוצאה של אחד מהמנהלים, אך רצוי מאוד שההסכמה תהיה בכתב, לצורך הצגתה כראייה בבוא העת. במקרה שישנה הסכמה כזו, יהיה שמעון חייב להשתתף בהוצאות חברו, אך זאת מכוח הסכם השיפוי שביניהם. החלטות כאלה צריכות להיות מגובות בכתב בישיבות הנהלה של התאגיד חתומות על ידי מנהלי התאגיד.

תשלומים לרשויות המס

בעניין תשלומי חובה חלים הוראות חוק בהתאמה הקובעים חיוב אישי של מנהל או נושא משרה:

 

סעיף 224א לפקודת מס הכנסה :

224א. אחריות מנהל וכו' [תיקון: תשכ"ג]

חבר בני-אדם שעבר עבירה לפי הסעיפים 220-215, יראו כאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף, מנהל חשבונות או פקיד אחראי, נאמן או בא כוח של אותו חבר, אם לא הוכיח אחת משתי אלה:

(1) העבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2) שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה.

סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 :

119. עבירה של חבר בני אדם

נעברה עבירה לפי חוק זה או תקנות לפיו בידי חבר-בני-אדם, מואגד או בלתי מואגד, יהיה אשם גם כל מי שבעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל, מזכיר, נאמן, בא כוח, שותף פעיל, חשב, מנהל חשבונות או כל פקיד אחראי אחר, זולת אם הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום הוראות החוק.

סעיף 398 (ה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 :

398. עונשין [239]

...

(ה) נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי חבר-בני-אדם מואגד או בלתי מואגד, יאשם בה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה בו חבר מינהלה, מנהל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד האחראי למעשה נושא העבירה, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:

(1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2) שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

נלמד מהוראות חוק הנ"ל, כי חיוב בתשלומים אלה חל אישית על כל מנהל בתאגיד. יוצא אם כן, שאם אחד המנהלים שילם תשלומי חובה אלה, הוא רשאי לדרוש שיפוי מהמנהלים האחרים בהתאם להוראת סעיף 56(ב) לחוק החוזים (חלק כללי).

אולם עוד נלמד, כי חבות אישית הקבועה בהוראות חוק אלה איננה כוללת בעל מניות. נניח שבמועד מסוים לדוגמא 1/1/2010 שמעון פוטר מתפקידו כמנהל בחברה. כלומר, בשנת 2010 החל מ2/1/2010 שמעון הינו בעל מניות בלבד, אינו מנהל ועל כן אינו חייב חבות אישית של מנהל או של נושא משרה בחברה, לתשלומי החובה של החברה, תשלומי מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי לשנת 2010. חבותו האישית של שמעון כמנהל צריכה להיבחן רק עד שנת 2009 כולל, שאז היה עדיין מנהל בחברה.

אולם יותר מכך, יש לדייק ולומר כי נראה שהאחריות הפלילית בגין אי תשלומי מס, תחול על מנהל פעיל דווקא ולא על מנהל רשום בתאגיד אך אינו פעיל בניהול החברה. ייתכן שאחריות פלילית זו לא תחול , גם מקום שהמנהל הרשום הינו עובד במפעל החברה בתחום הטכני ולמעשה אינו שותף כלל בפועל וביומיום בניהול החברה, אולם הדברים מחייבים ראיות.

וראה בפרק 11.4 'הנחה בדבר אשמתו של נושא משרה', גיורא עמיר, עבירות מס, עמ' 244 – 248 , הוצ' סדן, שם אוזכר ע"פ 435/96, המצויין להלן) וכך נפסק בע"פ (באר-שבע) 435/96 - שוסטר דורון נ' מדינת ישראל, תק-מח 97(4), 675 ,עמ' 679.

 

השימוש במונח "מנהל פעיל" בחוק מצביע בפירוש על כך שלא כל מנהל אחראי באחריות פלילית למעשי החברה אלא רק בתחום שהוא עוסק בו בפועל.

כך גם הביע דעתו עו"ד גיורא אמיר בספרו "עבירות מס" בעמ' 120 כי: "לא התואר עושה את בעל התפקיד לאחראי לעבירותיו של התאגיד, כי אם יכולתו לפעול ופעולתו הממשית בשטח שבו נעברה העבירה" ובעמ' 102 לספרו כותב הוא כי: "מנהל פעיל הוא מנהל המשתתף בפועל בניהול עסקי החברה" בהדגימו כי מנהל החברה המופקד על התחום הטכני של פעילותה, למשל, להבדיל ממנהל אחר המטפל בכספים ובמינהל, אינו מנהל פעיל לענין זה.

דבריו אלה אומצו כלשונם בפסק דינו של בימ"ש השלום בת"א בענין מ"י נ' נירון טכנולוגיות מתקדמות בע"מ ואח' (ת.פ

7494/88 שפורסם בקובץ מיסים ד' (1) ה' - 287).

 

גם פרופ' ש. ז. פלר בספרו "יסודות בדיני עונשין" (תשמ"ד, חלק א') בעמ' 710, כותב, בהתייחסו במפורש לסעיף 119 לחוק המע"מ, כי כל אחד מן העובדים המנויים בסעיף 119 הנ"ל יהיה חשוף לענישה רק כאשר מתקיימת זיקה בין העבירה שנעברה "לתחום פעילותו הספציפית באירגון" ואין דומה ידיעה כללית, כפי שהעיד שותפו של המערער, כדין עיסוק בתחום פעילות ספציפית העושה את העוסק בו ל"מנהל פעיל". (הדגשה שלי, )

לאור זאת, בהנחה ששמעון במקרה שלנו אינו מנהל פעיל בניהול ענייני החברה ואינו "בכיר" אלא פועל בתחום הטכני, הרי שאין לחייב אותו לשפות את ראובן בתשלומי חובה אלה ששילם, למס הכנסה, לביטוח לאומי וכן למס ערך מוסף.

ראינו אם כן, שאמנם קיימת הפרדה בין בעלי המניות לבין חובות החברה, הפרדה כללית, אך גם ברשת זו המפרידה בין בעל המניות שפעמים רבות הוא גם מנהל בחברה, ישנם "חורים" רבים ברשת דרכם יכול בעל מניות ומנהל להתחייב בחובות החברה או כלפי חברו בעל המניות השני, ואפילו לא מדין "הרמת מסך". [04/08/2011].

[האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. והמסתמך עליו, עושה זאת על אחריותו בלבד.]

 

עודכן ב: 05/06/2024