ירידה בשמיעה היא פגיעה שכיחה אצל חיילים אשר משרתים ביחידות קרביות וחשופים לרעש ירי, אצל חיילים המשרתים בבסיסי טיסה של חיל האוויר וחשופים לרעש מנועי הסילון ואצל חיילים המשרתים במקומות רבים נוספים שבהם נחשפים לרעש. פעמים רבות מתלווה לירידה בשמיעה גם צפצוף באוזניים, הנקרא בשפה הרפואית טינטון.


ירידה בשמיעה וטינטון הן חבלות קשות מאחר שהן חסרות מרפא, פגיעתן באיכות החיים משמעותית ודינן להחמיר במשך הזמן. הסובלים מירידה בשמיעה ברמת חומרה מסוימת חייבים להיעזר במכשירי שמיעה יקרים, שעלות אחזקתם כגון החלפת סוללות, תיקון וכדומה, מגיעה לאלפי שקלים מדי שנה.


מדוע רוב הסובלים מחבלה בשמיעה וטינטון אינם מגישים תביעה להכרה בזכות נכה?


אף על פי שכאמור מדובר בחבלות חמורות, רוב הנפגעים בוחרים שלא להגיש תביעה כנגד קצין התגמולים במשרד הביטחון להכרה בזכותם לנכות. הסיבות לכך הן בעיקר חוסר מודעות, ולעתים קושי בהליך התביעה עקב חוסר תיעוד: חבלת שמיעה נגרמת בדרך כלל בהדרגה והנפגע מתרגל למצבו. בהיעדר "פציעה" ויזואלית בדמות פצע, שבר וכדומה, לא נרשם ברוב המקרים דו"ח פציעה.


חיילי חובה לא נבדקים במכון לנזקי הרעש, ואלו כבדיקות שגרה נערכות רק לאנשי קבע וגם זאת רק מדי חמש שנים. הוכחה לקיומו של טינטון ניתן ללמוד רק מדיווח איש הקבע, אם טען זאת בשאלון הרפואי שאותו נדרש למלא באותן בדיקות תקופתיות.


אנשי קבע רבים אינם מודעים לכך שהצפצופים אשר מהם הם סובלים הם תוצאה של חבלה. אחרים יודעים שלתופעה זו אין טיפול מרפא ולא מוצאים טעם בדיווח, ויש הבוחרים לא לדווח מסיבות אחרות כגון חשש מהשלכות הידיעה אודות מצבם הרפואי לגבי המשך העסקתם בתפקיד ועוד. כך, החבלה שלא דווחה אינה מוכרת על ידי קצין התגמולים.


ההמלצות למי שסובל מחבלה בשמיעה או טינטון


ההמלצה הראשונה במאמר קצר זה היא לחיילים אשר נחשפו לרעש מתמשך בעת שירותם הצבאי וחשים כי שמיעתם נפגעה, או לחיילים שנפגעו כתוצאה מחשיפה לרעש באירוע מסוים כגון פיצוץ חזק שאירע בקרבתם, והם חשים בירידה בשמיעה או בצפצופים באוזניים, לוודא כי מולא עבורם דו"ח פציעה על ידי רופא היחידה והוא נחתם על ידי מפקדם. כן עליהם לבקש להיבדק במכון לחקר נזקי הרעש בצה"ל כדי לעמוד ולתעד את מידת הנזק.


אנשי קבע הנקראים לבדיקה תקופתית (מלב"ת) חייבים לוודא כי בין יתר הבדיקות, יעברו גם את בדיקת השמיעה. אם הם סובלים מצפצופים באוזניים, חשוב לוודא כי דיווח שלהם בעניין זה נרשם.


את התביעה להכרה בזכות נכה יש להגיש במועד הסמוך ביותר להיותם מודעים לפגיעה או לכל המאוחר לקראת שחרורם מצה"ל. שלוש שנים מתאריך השחרור מצה"ל חלה על התביעה התיישנות וניתן להגיש תביעה רק באישור משרד הביטחון, אישור המתקבל לעתים נדירות ותנאי הבסיס לו הוא תיעוד לחבלה.


לעתים נרתעים חיילים ששמיעתם נפגעה מהגשת תביעה כאשר הם נוכחים בעלות הכספית הכרוכה בהגשת התביעה, אל מול אחוז הנכות המקנה חבלה זו: רמת נכות אשר בחלק גדול מהפעמים אינה מזכה בפיצויים כספיים מיידים. גישה זו שגויה, שכן דינה של הירידה בשמיעה להחמיר וצפוי כי הנפגע יידרש לאחריות משרד הביטחון לפגיעה במועד מאוחר יותר. מאחר שכאמור חלה התיישנות, חיוני להגיש את התביעה להכרה סמוך למועד גילוי החבלה. בקשות להכרה בהחמרה ניתן להגיש בהליך קצר ופשוט פעם בחצי שנה בעתיד.


כמו בכל הליך משפטי מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין הבקיא בתחום, אשר יידע לייצג באופן ראוי ומקצועי בהליך.