תביעה להכרה בזכאות לקצבת שאירים

בית הדין האזורי לעבודה בבאר – שבע
עב 002769/05
עב 001226/06
(באיחוד דיון)
בפני:
כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

31/10/2007
בעניין:

1 . אסתר אדרי
2 . שמעון אדרי
3 . משה אחיעד אדרי
4 . טוהר אסיף אדרי
כולם ע"י ב"כ
עוה"ד כהן ברוך
התובעים
נ ג ד
מבטחים קרנות פנסיה בע"מ
ע"י ב"כ הנתבעת 
עוה"ד קריגר גיא

 

תביעה זו עניינה זכאות המנוח, מר יעקב אדרי ז"ל, לפנסיית נכות וזכאות אלמנתו וילדיו לפנסיית השאירים.

רקע עובדתי

1. התובעת 1 הינה אלמנתו של המנוח מר יעקב אדרי ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נפטר ביום 2/10/03. התובעת 1 הינה שאירת המנוח ויורשתו. התובעים 2 - 4 הינם קטינים וילדיו של המנוח כאשר הינם שאירי המנוח ויורשיו.

2. הנתבעת הינה קרן פנסיה אשר ביטחה את המנוח בביטוח פנסיוני "מבטחים יותר" (קרן פנסיה מקיפה לעמיתים חדשים) (להלן - "מבטחים").

3. המנוח צבר זכויות בנתבעת והיה חבר בקרן הפנסיה בתקופה שמחודש 6/95 ועד לחודש 8/98 בעת שעבד ב"מפעלי תובלה".

4. ביום 26.10.97 אירעה למנוח "תאונת עבודה" וממועד זה איבד את כושרו לעבוד. המנוח קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי במשך כחצי שנה.

5. הוועדה הרפואית לענייני "מבטחים יותר" קבעה כי:

"כמו כן, הוועדה בדעה, כי סיבת פטירתו של המנוח - אינה מחלה קודמת ל-7/95.

מועד אובדן הכושר לעבוד: הוועדה בדעה, כי המנוח איבד את כושרו לעבוד ב-26/10/97 מועד קרות תאונת העבודה, על פי המסמכים הרפואיים.

לפיכך, הוועדה בדעה, כי יש לראות את התקופה שעד 3/98 כנכות מלאה וזמנית.

נכותו בתקופה זו נובעת במלואה מבעיית הכתף כתוצאה מתאונת העבודה שארעה ב-10/97.

בנוסף החל מ-3/98 יש להמשיך את הנכות המלאה והזמנית עד סוף 2/99. הנכות בתקופה זו נובעת מבעיית הכתף כתוצאה מתאונת העבודה ומכאבי הגב מכל אחת מהבעיות באופן מלא.

מ-3/99 יש להמשיך את נכותו המלאה והזמנית עד 6/2000. בתקופה זו נכותו נובעת מבעיית הכתף - ת.ע. כאבי הגב ומחלת האסטמה, הנכות נובעת מכל אחת מהמחלות באופן מלא.

מ-7/2000 יש להמשיך את נכותו המלאה והזמנית עד מועד פטירתו ב-2/10/2003. בתקופה זו נכותו נובעת מבעיית הכתף - ת.ע. ומחלת האסתמה מכל אחת מהבעיות באופן מלא".

(ראה החלטת הוועדה הרפואית לענייני מבטחים יותר - נספח א' לכתב התביעה).

6. ביום 25.1.01 הכיר המוסד לביטוח לאומי בנכות המנוח בגין תאונת העבודה וזאת מיום 26.10.97. נכותו של המנוח הועמדה על שיעור של 19% ובגינה היה זכאי התובע למענק.

במקביל להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה, הגיש המנוח תביעה למוסד לביטוח לאומי לקיצבת נכות כללית וזכאותו לקיצבת נכות בגין נכות כללית הוכרה אף היא ביום 25.1.01.

המנוח נדרש על ידי המוסד לביטוח לאומי לבחור בין קיצבת הנכות מעבודה לבין קיצבת הנכות הכללית ובחר בקיצבת נכות כללית. בשל בחירתו זו, התשלומים אשר שולמו לו עבור אחוזי הנכות הזמניים במסגרת הנכות מעבודה, קוזזו כנגד התשלומים בגין קיצבת הנכות הכללית ואילו המענק לא שולם כלל, כך שבפועל המנוח לא קיבל לידיו דבר בגין נכות מעבודה.

7. בחודש ינואר 2002 הגיש המנוח למבטחים תביעה לפנסיית נכות. תביעה זו נדחתה תחילה בשל טענת התיישנות, אך לאחר שהמנוח הגיש ערר, דחתה ביום 16.11.03 הוועדה לעררים את טענת ההתיישנות של מבטחים וקיבלה את תביעתו של המנוח (נספח א' לתצהיר התובעת).

8. ביום 2.10.03 נפטר המנוח מאוטם בשריר הלב.

9. השאירים, התובעים, החלו לקבל ממבטחים ביום 1.7.05 פנסיית שאירים רטרואקטיבית החל מיום 1.11.03 (על פי מכתב מבטחים מיום 23.6.05 - נספח ז' לתצהיר מבטחים).

10. ביום 27.9.05 הגישו התובעים, השאירים, תביעתם בתיק זה (עב 2769/05) לתשלום פנסיית נכות ממבטחים לה היה זכאי המנוח. עם הגשת כתב ההגנה בחודש דצמבר 2005 הופסק תשלום פנסיית השאירים. ביום 31.1.06 הגישו התובעים את תביעתם לתשלום פנסיית השאירים (עב 1226/06). שתי התביעות נדונו במאוחד.

המחלוקת וטענות הצדדים

11. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לאופן בו יש לפרש את סעיפים 36 ו -38 לתקנון מבטחים. הסעיפים הנ"ל מציינים כהאי לישנא -
"36.א. חבר שכיר זכאי לפנסיית נכות בהתמלא כל התנאים הבאים יחדיו. וחבר עצמאי יהיה זכאי לפנסיית נכות בהתמלא התנאים הקבועים בתקנות משנה 2-4 יחדיו:

1. בעת שהחבר נהיה לנכה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין החבר והמעסיק שעמו קיים הסכם לפי תקנה 8.

2. שולמו לקרן עבור החבר דמי גמולים עבור חודש אחד לפחות לפני היותו לנכה.

3. התמלאו התנאים המיוחדים שנקבעו בהסכם ההצטרפות של החבר.

4. החבר הוכר כנכה ע"י הוועדה הרפואית או שוועדת הערעורים קבעה נכותו לפנסיית נכות.

ב. ...

ג. חרף האמור בתקנת משנה (א), אם נכות נגרמה כתוצאה מפעולת מלחמה כמוגדר בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) או מפעולת איבה כמוגדר בחוק התגמולים לנפגעי איבה, התשכ"ה-1965, או מפגיעה בעבודה כמוגדר בחוק הביטוח הלאומי, יהיה החבר חייב לפנות למוסד לביטוח לאומי או משרד הבטחון ולהגיש תביעה".
....
"38. א. השלמת פנסיית נכות בגובה ההפרש בין סכום פנסיית הנכות לה היה זכאי בהתאם לתקנות במועד הזכאות לבין הגמלאות שהחבר מקבל מהמוסד לביטוח לאומי או משרד הבטחון באותו חודש ובלבד שלא תפחת מפנסיית מינימום (להלן: "השלמת פנסיית נכות").

השלמת פנסיית הנכות תעודכן בהתאם לתקנות, שונתה דרגת הנכות של החבר בקרן או שונה שיעור הנכות על פי אחד החיקוקים כאמור בתקנה 36(ג), תחושב השלמת פנסיית הנכות מחדש.

ב. החזרת כספים לפי ערך פדיון משופר, כקבוע בנספח י' לתקנות.

ג. הקפאת הזכויות שנצברו עד למועד הזכאות לפנסיית זיקנה".

(הדגשה שלי - י.א.ש.)

12. לטענת התובעים, משקבעה הוועדה הרפואית כי המנוח היה זכאי לפנסיית נכות מלאה מהעבודה וזאת בגין נכות שאינה תוצאה של "תאונת עבודה" וזאת מחודש 3/98 ומשהודיעה מבטחים במכתבה מיום 17.3.05, כי "פנסיית הנכות והשאירים ישולמו באופן חודשי..."

 

(נספח ב לתצהיר התובעים), הרי שנתמלאו התנאים המפורטים בתקנה 36(א) לתקנון הקרן, אין כלל מקום להחיל על עניינם את תקנה 36(ג) לתקנון הקרן העוסקת בין השאר בנכות עקב פגיעה בעבודה וממילא אין מקום לתחולת תקנה 38 לתקנון. זאת ועוד, שזכאותו של המנוח לתגמולים מהמוסד לביטוח לאומי התבססה על "נכות כללית" ולא עקב הפגיעה בעבודה.

לפיכך, טוענים התובעים, כי המנוח היה זכאי לפנסיית נכות ממבטחים, על פי תקנה 36(א) לתקנון הקרן, ללא כל קשר לתגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי.

13. לחלופין, גם אם ייקבע כי יש לקבוע את זכאותו של המנוח, על פי תקנה 36(ג) לתקנון, הרי שעל פי הוראות תקנה 38 (א) החבר זכאי להשלמת סכום פנסיית הנכות בגובה ההפרש שבין הגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי לבין פנסיית הנכות ומשהעדיף המנוח לקבל קיצבת נכות כללית, לה היה זכאי באופן עצמאי, על פני קיצבת נכות מעבודה, הרי שאין קיצבה זו נכנסת לגדר הגמלאות ומשמעותם בתקנה 38(א) - הדנות בגמלאות עקב פגיעה בעבודה ועל כן אין הן ניתנות לקיזוז.

14. יתר על כן, ככל שמדובר בטענת הקיזוז, הרי שלטענת התובעים גם אם היה בוחר המנוח בפנסיית נכות מעבודה, הרי שאין לקזז דבר היות והמנוח קיבל הכספים כדלקמן -

א. דמי פגיעה בעבור התקופה של ששה חודשים מיום 26.10.97 בעת שעדיין נחשב כעובד ובטרם היה זכאי לפנסיית נכות ממבטחים ולפיכך אין להביא סכומים אלה בחשבון.

ב. מתום דמי הפגיעה ביום 26.4.98 ועד ליום 1.8.99 קיבל התובע קיצבת נכות זמנית בשיעור של 20% אך היות והפריש זכויותיו עד סוף חודש 8/98 יש לקחת בחשבון רק את הסכומים שהיה זכאי לקבל מחודש 9/98 ועד ליום 1.8.99.

ג. החל מיום 1.8.99, עת נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 19% היה זכאי למענק חד פעמי שאינו בבחינת גימלה ואשר אף לא שולמה לו כלל בשל בחירתו בקיצבת הנכות הכללית.

מן האמור עולה לטענת התובעים, כי לכל היותר יש לקחת בחשבון את הסכומים שקיבל בתקופה שמחודש 9/98 ועד ליום 1.8.99.

15. באשר לזכאות השאירים לפנסיית שאירים - טוענים התובעים כי אין בסיס להחלטת מבטחים כי המנוח היה עמית בעל זכויות מוקפאות.

16. לטענת מבטחים, אובדן כושר העבודה שגרם לנכות מיום 26.10.97 ועד לחודש 3/98 נובע במלואו מתאונת העבודה ומשכך, היה חייב המנוח לפנות למוסד לביטוח לאומי להגשת תביעה על מנת לאפשר את קיזוז התשלום. לטענתה, אין המנוח זכאי לקבל ממנה פנסיית נכות שכן זו ניתנת רק בגובה ההפרש ככל שקיים בין סכום גימלת הנכות האמורה להשתלם למנוח לבין סכום הנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי ובמקרה דנן אין כל הפרש שניתן היה לשלמו.

לטענת מבטחים, קיבלו המנוח והתובעים מהמוסד לביטוח לאומי כספים בגין הנכות מהעבודה אותם רשאית היא לקזז. לטענתה, הבחירה בין קיצבת הנכות הכללית לבין קיצבת הנכות מהעבודה הינה מלאכותית ומביאה לעשיית עושר ולא במשפט.

17. באשר לזכאות לפנסיית שאירים, טוענת מבטחים, כי המועד הקובע לבחינת מעמדו של העמית הינו בטרם פטירתו, וכי בהעדר הפקדות שוטפות לקרן הפנסיה, נפטר העמית כשהוא בעל זכויות מוקפאות. לעמדתה, הואיל ולא נצטברה פנסיה בגובה פנסיית המינימום הנדרשת בתקנון הקרן, אין השאירים זכאים לתשלום אלא למשיכת כספים בערך פדיון משופר בלבד ועל כן מששולמו להם תשלומים בשוגג, הופסק התשלום.

18. מבטחים טוענת, כי דרישות התובעים מהוות חריגה מתקנון הקרן וכי אין היא רשאית להעתר להן.

ההכרעה

19. להלן תבחן המחלוקת בין הצדדים, כאשר תחילה תידון זכאות המנוח לפנסיית נכות תוך בחינת חובתו של המנוח לפנות למל"ל בתביעה לקצבת נכות מעבודה וכן זכות הקיזוז העומדת למבטחים בגין גמלת נכות מעבודה ככל שנתקבלה ו/או שהמנוח היה זכאי לקבלה מהמל"ל.
בשלב שני, תבחן שאלת זכאות היורשים לפנסיית שאירים, כאשר התשובה לשאלה זו מבוססת הן על מעמד המנוח כחבר רגיל או כחבר בעל זכויות מוקפאות, הן על זכאותו לפנסיית נכות אשר דרגתה מהווה הבסיס לחישוב שיעור פנסיית שאירים.

א. כללי

20. הלכה פסוקה היא, כי זכותו של עמית לקבלת גימלה מקרן הפנסיה נקבעת בהתאם להוראות התקנון, כפי שהן בתוקף ביום בו מתגבשת הזכות לגימלה (דב"ע שנ/60-3 עמיתי ברקן ואח' נ' קרן הגמלאות המרכזית, פד"ע כב' 258; בג"צ 6460/02 משה אליאב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, תק-על 2006 (1) 1826).

תקנון הקרן מהווה הסכם בין קרן הפנסיה לבין כל אחד מחבריה והוראותיו מחייבות את שני הצדדים כאילו נערכו בין כל חבר וחבר לבין הקרן וכאילו הכילו התחייבות מצד כל חבר וחבר ומצד הקרן לקיים את כל הוראותיו (בג"צ 932/91 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מו' (2) 430 וכן דב"ע שנ/60-3 הנ"ל).

21. בענייננו, הזכאות לפנסיית נכות תיקבע לפי תקנון 4/96 שהיה בתוקף במועד אובדן כושר העבודה של המנוח ביום 26.10.97 ואילו הזכאות לפנסיית שאירים תיקבע לפי תקנון החל ממועד 4/03 שהיה בתוקף במועד פטירתו של העמית ביום 2.10.03.

ב. פנסיית נכות

22. תקנה 36 לתקנון הקרן קובעת כדלקמן -

"א. חבר שכיר זכאי לפנסיית נכות בהתמלא כל התנאים הבאים יחדיו. וחבר עצמאי יהיה זכאי לפנסיית נכות בהתמלא התנאים הקבועים בתקנות משנה 2-4 יחדיו:-

1. בעת שהחבר נהיה לנכה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין החבר והמעסיק שעמו קיים הסכם לפי תקנה 8.

2. שולמו לקרן עבור החבר דמי גמולים עבור חודש אחד לפחות לפני היותו לנכה.

3. התמלאו התנאים המיוחדים שנקבעו בהסכם ההצטרפות של החבר.

4. החבר הוכר כנכה ע"י הוועדה הרפואית או שוועדת הערעורים קבעה נכותו לפנסיית נכות.

ב. ...

ג. חרף האמור בתקנת משנה (א), אם נכות נגרמה כתוצאה מפעולת מלחמה כמוגדר בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) או מפעולת איבה כמוגדר בחוק התגמולים לנפגעי איבה, התשכ"ה-1965, או מפגיעה בעבודה כמוגדר בחוק הביטוח הלאומי, יהיה החבר חייב לפנות למוסד לביטוח לאומי או משרד הבטחון ולהגיש תביעה".

מעיון בהחלטת הועדה (סעיף 5 לעיל) עולה, כי הועדה קבעה שממועד קרות תאונת העבודה ועד לחודש 3/98 נובעת נכותו של המנוח במלואה מבעיית הכתף כתוצאה מתאונת עבודה כאשר החל מחודש 3/98 ועד לפטירתו ביום 2.10.03 קיימות למנוח בעיות רפואיות נוספות אך די בבעיית הכתף כדי להקנות נכות מלאה מהעבודה אף שגם כאבי הגב ומחלת האסטמה היו מביאות כל אחת לנכות מלאה.

בנסיבות אלה, יש לראות את נכותו של המנוח כתוצאה של פגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי. יתרה מזו, המנוח פנה למוסד לביטוח לאומי ונכותו הוכרה כפגיעה בעבודה מיום 26.10.97 בגינה נקבעו לו 19% נכות.

לפיכך, השאלה אותה יש לבחון היא - האם היה המנוח רשאי לוותר על זכותו לקצבת נכות מהעבודה מהמוסד לביטוח לאומי - ואם כן, מה השלכות ויתור זה?

23. טענות התובעים, כי הוראות סעיף 36 (א) מקנות זכות לפנסיית נכות בגין מצבו הרפואי הכללי של המנוח ללא קשר לנכות מעבודה, אינן יכולות לסייע בידם, שכן הוראת תקנה 36 (ג) פותחת במילים "חרף האמור בתקנה משנה א'...'".

כעולה, מתקנון הקרן המהווה כאמור הסכם בין הצדדים, מרגע שנקבע, כי נכות נגרמה כתוצאה מפגיעה בעבודה, על הנפגע לפנות למוסד לביטוח לאומי להגיש תביעה וזאת ללא כל קשר לנכויותיו האחרות. המנוח אכן פעל בהתאם והגיש תביעה לנכות מעבודה למוסד לביטוח לאומי בגינה נקבעו לו 19% אחוזי נכות אשר זיכו אותו בקבלת מענק חד פעמי.

24. תקנה 38 לתקנון הקרן קובעת כי עמית שנקבעה זכאותו על פי אחד מהחיקוקים כאמור בתקנה 36 (ג) יהא רשאי לבחור בין אחת האפשרויות כדלקמן -

"א. השלמת פנסיית נכות בגובה ההפרש בין סכום פנסיית הנכות לה היה זכאי בהתאם לתקנות במועד הזכאות לבין הגמלאות שהחבר מקבל מהמוסד לביטוח לאומי או משרד הבטחון באותו חודש ובלבד שלא תפחת מפנסיית מינימום (להלן: "השלמת פנסיית נכות").

השלמת פנסיית הנכות תעודכן בהתאם לתקנות, שונתה דרגת הנכות של החבר בקרן או שונה שיעור הנכות על פי אחד החיקוקים כאמור בתקנה 36(ג), תחושב השלמת פנסיית הנכות מחדש.

ב. החזרת כספים לפי ערך פדיון משופר, כקבוע בנספח י' לתקנות.

ג. הקפאת הזכויות שנצברו עד למועד הזכאות לפנסיית זיקנה".

25. אילו היה המנוח מקבל גימלת נכות מעבודה מהמוסד לביטוח לאומי, הרי שאין חולק, כי היה זכאי להשלמת פנסיית הנכות ממבטחים בגובה ההפרש שבין גימלת הנכות מעבודה שהיה מקבל מהמוסד לביטוח לאומי לבין סכום הפנסיה לה היה זכאי ממבטחים.

תכליתם של הוראות תקנון זה הינם, שאין מקום לאפשר למבוטח לקבל כפל גימלה. הוראה זו עולה בקנה אחד עם ההוראות המקובלות המביאות לפיצוי בגין מחלה ו/או נכות ואשר מבקשות להעמיד את המבוטח במקום בו היה טרם הפגיעה ו/או המחלה ואינן מבקשות להיטיב את מצבו מעבר למצב בו היה עת עבד והשתכר.

26. בענייננו, לא קיבל המנוח גימלה חודשית (למעט הגימלאות בתקופת הנכות הזמנית), אלא היה זכאי למענק חד פעמי. בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי בחר המנוח לוותר על המענק ולקבל גימלת נכות כללית.

התובעים כאמור, חלקו הן לעניין הגדרת הגימלה, הן לגבי זכות הקיזוז של גימלת נכות כללית.

27. באשר להגדרת הגמלה - אינני סבורה, כי יש מקום להבחין בין קצבת נכות המשולמת כגימלה חודשית לבין קצבה המשולמת כמענק חד פעמי.

ראשית - מהבחינה הלשונית - הוראות סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדירות גימלה כ -

"כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם נערך על פי סעיף 9, הענקה לפי סעיף 387 וגימלה לפי פרק יב' או פרק יג' ולמעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17 (א)".

חוק הביטוח הלאומי לא הגדיר את המונחים קצבה ומענק ושניהם נכללים במונח גימלה.

שנית - מהפן המהותי - המחוקק בחר לשלם בגין אחוזי נכות שאינם עולים על 20%, מענק חד פעמי (סעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשמ"ה - 1985) וזאת מטעמים של ייעול וחסכון. ברור הוא שהמחוקק סבר, כי אין מקום שהמוסד לביטוח לאומי יאלץ לטפל בסכומים אשר יכולים להיות לעיתים נמוכים ביותר ובכך ייטיב הדבר הן עם המוסד לביטוח הלאומי הן עם המבוטח אשר סכום אחד גבוה יהא בו להועיל לו יותר מסכומים קטנים חודשיים. אין בכך כדי לשנות ממהותו של התשלום המהווה תשלום בעד הפגיעה בעבודה ואשר נכלל במפורש בהגדרת הגימלה בהיותו בגדר "כל טובת הנאה" שהביטוח מעניק אותה.

זאת ועוד, מעדותה של הגב' ז'נה ניזרי, מנהלת מדור נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע עולה, כי המענק מחושב כפי שמחושבת הגימלה (75% משכר ממוצע כפול אחוזי הנכות) כאשר לצורך המענק מוכפלת הגימלה ב-70 חודשים אך משולמת במועד אחד. בנסיבות אלה, גם מהבחינה המהותית אין לראות הבדל בין המענק לבין קיצבה חודשית שהוונה.

מכאן, שבכל הנוגע לטענה - האם יש לראות במענק משום גימלה הניתנת לקיזוז מכוח הוראות סעיף 38 (א) לתקנון, הרי שתשובתי בעניין זה הינה חיובית.

28. מכאן, עולה השאלה באשר להשלכה שיש להחלטת המנוח להעדיף קבלת קצבת נכות כללית על פני קצבת נכות מהעבודה.

אין חולק, כי המנוח היה רשאי לעשות כן. אולם היה ונקבל את עמדת התובעים, כי בנסיבות אלה אין מקום לקיזוז מפנסיית הנכות מהעבודה המשולמת על ידי מבטחים, נמצאנו עושים את הוראות ההסכם בין הצדדים פלסתר.

ההיגיון העומד בבסיסם של הוראות התקנון הוא, כי אין מקום לתשלומי כפל בגין נכות מהעבודה. הוראות חוק הביטוח הלאומי קובעות אף הן אפשרות בחירה בין הגימלאות מתוך קבלת העקרון, כי אין מקום לתשלומי כפל גימלאות. עקרון זה, עובר כחוט השני בכל ההוראות הנוגעות לגימלאות המתקבלות ממקורות שונים.

קבלת עמדת התובעים מביאה לדרך "עוקפת" את הוראות ההסכמה בין הצדדים תוך התעלמות מהתכלית המצויה בהוראות המוסכמות על הצדדים. לכך אין ליתן יד.

29. הדרך הראויה לטעמי, הינה לבחון את הסכומים להם היה זכאי המנוח לקבל בגין נכות מהעבודה. עניין זה נלמד מהוראות סעיף 36 (ג) לתקנון המחייבות את העמית להגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי, שהרי מה הטעם בחיובו בהגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי כאשר העמית רשאי שלא ליטול את הכספים המגיעים לו מהמוסד לביטוח לאומי.

אכן, פרשנות דווקנית של לשון תקנה 38 (א) דנה בגימלאות שהעמית מקבל בפועל ולא בזכאותו לגימלה. אך מעצם חובתו להגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי למדים כי על העמית לנקוט בהליכים לקבלת הגימלה.

העובדה שאדם בוחר לוותר על גימלה ספציפית מסיבה כלשהי ובוודאי כאשר ויתורו מקנה לו גימלה גבוהה יותר במוסד לביטוח לאומי אינה יכולה להפחית מהתחייבויותיו כלפי צד שלישי הזכאי "ליהנות" באופן עקיף מהכספים להם זכאי העמית.

קבלת עמדת התובעים תביא למעשה לאיון של הוראות סעיף 38 שכן עלול להיווצר מצב בו כל אדם הזכאי לגימלה נוספת מהמל"ל יבחר לקבל את אותה גימלה אף שהיא נמוכה יותר מגימלת הנכות מעבודה לה הוא זכאי מהמוסד לביטוח לאומי, שכן בדרך הזו תיוותר בידו לכאורה, הזכות לקבל את מלוא הגימלה ממבטחים. תוצאה זו תביא לריקון מתוכן הן של הסכם אי קבלת כפל גימלאות ממבטחים (סעיף 36 (ג) לתקנון), הן של אי קבלת כפל גימלאות מהמוסד לביטוח לאומי והינה מנוגדת לאינטרס הציבורי המבקש לחלק את הגימלאות באופן שוויוני בין כל הזכאים להן.

יש לזכור, כי מבטחים הינה גוף אשר לכלל העמיתים בה אינטרס, כי יתנהל באופן שוויוני שהרי תשלום לאחד יבוא מכללא על חשבון האחר. כפי שהבהרתי לעיל, קבלת עמדת התובעים תביא לכך שעקרון אי קבלת כפל גימלאות ירוקן מתוכן. בעניין זה יפים דברי כב' השופט פליטמן המציין בעניין דזואשוילי כדלקמן -

"בשעתו, בהקשר לתקנות דומות בתקנון מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, נכתבו על ידי דברים היפים לעניננו, דהיינו: "פנסיית הנכות נועדה לפצות, כתחליף למשכורת, את החבר שכושרו לעבוד נפגע, על אובדן אותו הכושר ... משבעקרון יש להתחשב במקורות הכנסה נוספים, כמצויין לעיל, בקביעת הזכאות לפנסיית הנכות; אזי, ניתן לומר שהגיוני וסביר שיש להתחשב בהכנסה שמקורה בגימלה עפ"י חיקוק המשתלמת בגין אותה סיבה בשלה נגרם אי הכושר; זאת לבל יפוצה הנפגע פעמיים בשל אותה ירידה בכושרו לעבוד ע"י קבלת כפל תחליפי משכורת במקום אובדן ההכנסה האחד שנגרם לו מחמת אי כושרו" (תב"ע נב/80 - 6 "מבטחים" בע"מ - נעים שלמה, לא פורסם). מכאן, שהתכלית וההגיון של תקנות הקרן, הקובעות כי הקרן פטורה מחובת תשלום פנסית נכות, אם הנכות נגרמה מפגיעה בעבודה, פשוטים וברורים ולאורם יש לבחון את התנהלות הצדדים בפרשה זו."

(ראה: ע"ע ארצי 1420/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נגד מיכאל דזואשוילי ניתן ביום 4.11.03). (הדגשה שלי - י.א.ש.)

30. באשר לשאלה - האם יש לקזז את הסכומים אותם היה זכאי המנוח לקבל בגין נכותו אף שבפועל לא נתקבלו אלה לידיו וכאשר הוראת סעיף 38 לטענת ב"כ התובעים דנה בתשלומים שנתקבלו בפועל, דעתי היא כי אין להבחין בין הסכומים ששולמו בפועל לבין הסכומים אותם היה זכאי לקבל המנוח בגין נכותו מעבודה.

בעניין זה דן בית הדין הארצי בפסק הדין שלמה נעים - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, שם קבע -

"א) תחילה יש לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של המערער, במשמעות תקנה 43 לתקנות מבטחים, (ככל המסתבר מדובר בדרגת נכות מלאה; ר' את החלטת הוועדה העליונה, מיום 7.3.91(ע'2).

ב) אם יימצא כי עונה המערער על הגדרת נכה במשמעות תקנות מבטחים, יש לבחון בשלב השני אם הסבה הפגיעה בעבודה בלבד למערער נכות כמשמעה בתקנות מבטחים, מלאה או חלקית, הווה אומר, כלום גרמה הפגיעה בעבודה לאי מסוגלות לעבודה בלתי מזיקה, ובאיזה מידה גרמה (במונחי זמן).

ג) אם גרמה הפגיעה בעבודה בלבד למערער נכות שאינה עונה להגדרת נכה, בנכות מלאה או חלקית, כמשמעה בתקנות מבטחים, תשולם פנסית הנכות ממבטחים במלואה למערער ואין להתחשב בנכות - נפגעי העבודה שהוטלה בו לעניין תשלום פנסית מבטחים.

ד) אם גרמה הפגיעה בעבודה בלבד נכות מלאה למערער במשמעות תקנות מבטחים - תנוכה כל קצבת הביטוח הלאומי מסכום פנסית מבטחים (אפילו יגרום הנכוי לאיפוסה המלא).

ה) אם יימצא כי גרמה הפגיעה בעבודה בלבד לנכות חלקית למערער במשמעות תקנות מבטחים, בעוד אשר נכותו הכוללת היא נכות מלאה, במשמעות התקנות הנ"ל, ישולם למערער ההפרש בין פנסית הנכות המלאה המגיעה לו לבין קיצבת הנכות המשולמת לו ע"י המוסד לביטוח לאומי." (הדגשה שלי - י.א.ש.)

מדברים אלה, עולה בבירור, כי יש לקחת בחשבון את הכספים אותם זכאי היה המנוח לקבל בגין קצבת נכות מעבודה ואשר על פי הראיות שהובאו בפני עומדים על סך של 16,719 ₪, שנתקבלו בגין הנכות הזמנית ובסך של 109,900 ₪ שהינו סכום המענק לו היה זכאי המנוח. אין לקחת בחשבון את דמי הפגיעה ששולמו למנוח שכן בעבור התקופה בה שולמו טרם היה זכאי המנוח לקבלת פנסיית נכות ממבטחים.

31. סעיף 38 (א) לתקנון דן בהשלמת פנסיית נכות בגובה ההפרש בין פנסיית הנכות לה היה זכאי המנוח ממבטחים לבין הגימלה שהחבר מקבל מהמוסד לביטוח לאומי באותו החודש. לטענת התובעים, יש לחשב את המענק המתקבל במועד אחד כתשלום בגין חודש אחד בלבד ועל כן לטענתם, רק בחודש אחד יש לקזז תשלומי מוסד לביטוח לאומי.

איני סבורה כי נכון לעשות כן. המענק כאמור מבוסס על תחשיב של 70 גימלאות חודשיות וכך יש להתייחס אליו. כל חישוב אחר יש בו משום עיוות מטרת הגימלאות.

32. היות ובפועל, לא הועברו כספים ממבטחים למנוח, הרי שאת כל החישובים יש לבצע על בסיס העקרונות הבאים:

א. קביעת שיעור זכאותו של הנכה - במקרה דנן, נכות בשיעור 100%.

ב. קביעת סכום פנסיית הנכות לה היה זכאי המנוח לקבל ממבטחים

ג. קביעת סכום פנסיית הנכות מהעבודה לה זכאי היה המנוח לקבל מן המוסד לביטוח לאומי (היות ובמקרה דנן זכאי היה לקבל המנוח מענק בגין נכות מעבודה המחושב על בסיס 70 גימלאות חודשיות, יש לבחון את שיעור הגימלה החודשית לה היה זכאי המנוח).

ד. קיזוז פנסיית הנכות מהעבודה מהמל"ל מפנסיית הנכות ממבטחים והשלמת ההפרש על ידי מבטחים ככל שקיים.

33. התובעים לא סתרו את טענת מבטחים לפיה, גמלת הנכות החודשית מעבודה שהיתה צריכה להתקבל מהמל"ל, גבוהה מגמלת פנסיית הנכות לה היה זכאי המנוח ממבטחים (בשיעור של 791 ₪ לחודש - נספח ב לכתב התביעה, סעיף 5 למכתב מבטחים). בנסיבות אלה ומשנפטר המנוח בטרם חלפו 70 החודשים בהן ניתן היה לקזז את המענק שקיבל, לא היה המנוח זכאי לכל השלמת פנסיית נכות ממבטחים ודין תביעת התובעים ברכיב זה - להידחות.

ג. קיצבת השאירים

34. באשר לקצבת השאירים - הצדדים חלקו בנוגע למעמדו של המנוח בעת פטירתו האם היה עמית פעיל או שמא בעל זכויות מוקפאות.
הוראות סעיף 1 לתקנון מגדירות כ"חבר בעל זכויות מוקפאות" -

"חבר שצבר זכויות בקרן הפנסיה, הפסיק תשלומיו ולא משך את כל הכספים שנצטברו לזכותו בקרן."

35. התובעים טענו, כי המנוח אינו עונה על הגדרה זו, היות ובמועד בו החל להיות זכאי לפנסיית נכות (לפני מועד הפסקת התשלומים בחודש 8/97) המשיך לצבור זכויות כחבר רגיל, לא הפסיק תשלומיו ולא משך את הכספים שנצברו לזכותו בקרן.

לטענת התובעים, המועד הקובע לצורך הגדרת מעמדו של המנוח לעניין פנסיית השאירים הינו מועד תחילת הזכאות לפנסיית הנכות ומשלא הופסק תשלום דמי הגמולים אף לאחר מועד היווצרות הנכות ולאחר תחילת הזכאות לפנסיית נכות, אין לראות את המנוח כבעל זכויות מוקפאות.

לטענת מבטחים, המועד הקובע לבחינת מעמדו של החבר הינו מועד פטירתו.

36. המועד הקובע לזכאות לתשלום פנסיית השאירים הוא מועד פטירת המנוח ואולם, מעמדו של המנוח נבחן הן בעת יציאתו לפנסיית נכות, הן לאחריה, לפי העניין.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים בה יש להכריע היא - האם יש לראות את הזכאות לקבלת פנסיית נכות כממשיכה את רציפות העברת התשלומים של דמי הגמולים, אם לאו.

37. בעניין זה מצאתי, כי הצדק עם התובעים.

מהוראות התקנון ומהגיונם של דברים ברור הוא, כי מעת שאדם נעשה לנכה ומתחיל לקבל קיצבת נכות, אף שאין הוא מפריש דמי גמולים בפועל , הרי שממשיך הוא להחשב כחבר פעיל בקרן.

עמדה זו, נתמכת בהוראות סעיף 40 (ב) לתקנון הדנות ב"חישוב פנסיית נכות לחבר בעל זכויות מוקפאות" ואשר קובעות -

"תקופה בגינה קיבל החבר פנסיית נכות מוקפאת כאמור או השלמת פנסיה, לא תקנה לחבר חברות בקרן".

מהוראה זו למדים, אלא אם היה מצויין אחרת, כי תקופה בה קיבל חבר פנסיית נכות שאינה מוקפאת, ממשיכה את חברותו בקרן. יודגש, כי הוראה זו חלה כמצויין בכותרת רק על חבר בעל זכויות מוקפאות ועל כן, אין בעובדה כי המנוח היה זכאי רק להשלמת פנסיית נכות (גם אם יהא זה בשיעור 0), כדי לפגוע במעמדו כחבר פעיל.

38. כך גם נלמד מהוראות סעיף 39 (ו) הרלוונטיות למועד נכותו של המנוח והקובעות -

"תקופה בגינה קיבל החבר פנסיית נכות זמנית, תקנה לחבר חברות מלאה או חלקית בקרן לפי דרגת הנכות.

ההכנסה המבוטחת בתקופת הנכות הזמנית תהא שווה להכנסה המבוטחת העתידית".

וכן בנוסחו המעודכן לשנת 2002 -

"תקופה בגינה קיבל החבר פנסיית נכות זמנית או חלקית, תקנה לחבר חברות מלאה או חלקית בקרן לפי דרגת הנכות.

ההכנסה המבוטחת בתקופה זו תהא שווה להכנסה המבוטחת העתידית מעודכנת מוכפלת בדרגת הנכות.תשלום דמי גמולים לקרן הפנסיה בתקופת הנכות החלקית תקנה לחבר זכויות פנסיה נוספות על פי התקנות".(הדגשה שלי -י.א.ש.).

הגיונם של דברים הוא, שמקום בו חבר לא הקפיא את זכויותיו טרם יציאתו לפנסיית נכות, ממשיכה הקרן את חברותו באופן שוטף שכן אין היגיון כי מחד יקבל פנסיית נכות מהקרן ומאידך, יפריש מאותה פנסייה דמי גמולים. הקרן, עורכת את החישוב כבר במסגרת תשלומי פנסיית הנכות.

39. תמיכה לכך אנו מוצאים גם בהוראות סעיף 38 לתקנון אשר הובאו לעיל ולשם הנוחות נחזור ונציינם -

"נקבעה זכאותו של החבר על פי אחד החיקוקים כאמור בתקנה 36 (ג) (חוק הביטוח הלאומי - י.א.ש.) יהיה החבר רשאי לבחור באחת האפשרויות הבאות:-

א. השלמת פנסיית נכות בגובה ההפרש בין סכום פנסיית הנכות לה היה זכאי בהתאם לתקנות במועד הזכאות לבין הגמלאות שהחבר מקבל מהמוסד לביטוח לאומי או משרד הבטחון באותו חודש ובלבד שלא תפחת מפנסיית מינימום (להלן: "השלמת פנסיית נכות").

השלמת פנסיית הנכות תעודכן בהתאם לתקנות, שונתה דרגת הנכות של החבר בקרן או שונה שיעור הנכות על פי אחד החיקוקים כאמור בתקנה 36(ג), תחושב השלמת פנסיית הנכות מחדש.

ב. החזרת כספים לפי ערך פדיון משופר, כקבוע בנספח י' לתקנות.

ג. הקפאת הזכויות שנצברו עד למועד הזכאות לפנסיית זיקנה". (הדגשות שלי - י.א.ש.).

מכאן, ברור כי עת מקבל מבוטח השלמת פנסייה ולטעמי גם מקום שאין הוא מקבל השלמת פנסייה כאשר שיעור הגמולים מהמוסד לביטוח לאומי שווה לסכומים אותם היה זכאי לקבל ממבטחים, אין משמעותם הקפאת זכויות. תקנה 38(א) נוגעת להתחשבנות כספית בלבד ואין בה כדי לרוקן מתוכן את זכאות המבוטח לזכויות מכח נכותו. כך אין בה כדי להביא למניעת זכויות נלוות לזכאות לפנסיית נכות כגון המשך החברות בקרן. (יצויין כי לאור עמדת מבטחים בכל הנוגע לפנסיית הנכות, גם מבטחים טענה לבחירת המנוח באופציה המנויה בסעיף 38 (א) לעיל).

40. המנוח הגיש תביעתו לפנסיית נכות למבטחים ביום 12.1.02. לכאורה, עוד קודם למועד זה הפסיק המנוח את תשלום דמי הגמולים לקרן, אולם נכותו הוכרה מחודש 10/97 ועל פי הוראות תקנה 41 זכאי חבר לפנסיית נכות החל מהיום ה-91 של הפגיעה בגינה נקבעה הנכות אך לא לפני מועד הפסקת תשלום דמי הגמולים. משהופסק תשלום דמי הגמולים בחודש 8/98, על פניו זכאי היה המנוח לקבלת פנסיית נכות ממועד זה. גם מבטחים סברה כן, כעולה מפנייתה לב"כ התובע מיום 7.9.05 בו טוענת היא, כי יש לקזז את הגימלה ששולמה למנוח מחודש 1/98 וכך גם טענה בדיון בפני.

מכאן, מששילם המנוח לקרן הפנסייה עד לחודש 8/98 ומשהוכרה זכאותו לפנסיית נכות מחודש 10/97, היה זכאי המנוח לתשלום פנסיית נכות מחודש 8/98 ויש לראות בזכאותו לתשלום פנסיית הנכות כהמשך חברותו של המנוח בקרן ואין לראות בתקופה מחודש זה ועד מועד הגשת תביעתו כמועד בו הופסקו תשלומיו לקרן. כפועל יוצא מכך, אין לראות במנוח כבעל זכויות מוקפאות.

41. משאין חולק, כי במישור העקרוני היה המנוח זכאי לפנסיית נכות מהנתבעת ורק בשל זכאותו לתשלומים מהמוסד לביטוח לאומי מקוזזים התשלומים אותם היה זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, כאשר המנוח היה זכאי להשלמת פנסיית הנכות ככל שהיה הפרש בין סכום פנסיית הנכות לה הוא זכאי ממבטחים לבין התשלום המתקבל מהמוסד לביטוח לאומי, הרי אין בעובדה שבפועל לא שולמו לידיו כספים ממבטחים כדי לפגוע בזכאותו העקרונית של המנוח ובמעמדו כנכה פעיל. שאם לא תאמר כן, נשכרת מבטחים פעמיים. בפעם הראשונה, בכך שאין היא נדרשת לשלם פנסיית נכות למנוח ובפעם השניה, עת אין היא מפרישה עבורו דמי גמולים ושומרת על רציפות זכויותיו ובכך נפגעות גם זכויות שאיריו. תוצאה כזו אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון ועם תחושת הצדק.

42. דעתי היא, כי כשם שיש לקחת בחשבון את המענק כשווה ל- 70 גמלאות חודשיות ולא לתשלום בגין חודש אחד, יש לנקוט באותה גישה גם בבחינת זכאותו של המנוח, שכן זכאותו העקרונית עומדת על שיעור פנסיית הנכות שנקבעה לו והעובדה שתשלום המתקבל מהמוסד לביטוח לאומי ניתן לקיזוז אין בה כדי לפגוע בזכאותו העקרונית אשר על פיה יש לחשב את זכויותיו. יתרה מזו, לולא פטירתו של המנוח, הרי שזכאותו לתשלום גמלת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי, באה לידי מיצוי בחלוף 70 החודשים ולכאורה מתחדשת זכאותו לפנסיית נכות ממבטחים. מכאן, הבסיס לבחינת זכויות התובע הינו שיעור פנסיית הנכות לה היה זכאי לקבל ממבטחים ללא כל קיזוז, וכחבר שצבר זכויות עד ליום פטירתו.

לאור כל האמור, איננו נדרשים לדון בטענת מבטחים לזכאות התובעים לפנסיה בערך פדיון משופר ודינה להידחות.

43. משסברתי, כי יש לראות את המנוח כנכה רגיל בקרן וזאת עד למועד פטירתו, הרי שזכאות התובעים לפנסיית שאירים נקבעת על פי השיעורים הקבועים בסעיף 32 לתקנון, היינו, האלמנה זכאית לפנסיה בשיעור 60% וכל אחד מהילדים זכאי לפנסיה בשיעור 30% כאשר הסך הכולל לא יעלה על שיעור של 120% מפנסיית השאירים על יסוד ממוצע שניים עשר ההכנסות המבוטחות האחרונות של המנוח טרם פטירתו. הבסיס לחישוב פנסיית השאירים היא פנסיית הזיקנה לה היה זכאי המנוח או ההכנסה המבוטחת העתידית המעודכנת (סעיף 30 לתקנון).

פיצויי הלנה

44. לאור הסוגיות בהם חלקו הצדדים בתיק זה ואשר עיקרן מחלוקת משפטית - אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה בגין תשלומים להם זכאים התובעים, ודין תביעתם זו - להידחות

אחרית דבר

45. א. התביעה לתשלום פנסיית נכות - נדחית.

ב. תביעת התובעים לתשלומי פנסיית שאירים - מתקבלת. החלטת מבטחים להפסקת תשלומי פנסיית השאירים - בטלה.

ג. מבטחים תשלם לתובעים פנסיית שאירים בשיעורים ובסכומים ששילמה לתובעים בחודש 11/05 וזאת בגין התקופה שמחודש 12/05 ואילך. התשלומים בגין התקופה שמחודש 12/05 ועד היום, ישולמו תוך 30 יום כאשר לסכום זה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית ביחס לכל חודש מהמועד בו היה צריך לשלמו מידי חודש בחודשו ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם מבטחים לתובעים החל מהיום ומידי חודש בחודשו את פנסיית השאירים במועד המקובל על פי התקנון.

ד. משנדחתה תביעת התובעים לפנסיית נכות מחד, ונתקבלה תביעתם לתשלום פנסיית השאירים מאידך - ישא כל צד בהוצאותיו.

5129371
54678313
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.
5129371
54678313 ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ח (30 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.