כידוע, החוק בישראל מחייב את אזרחי המדינה ואת תושביה לבצע שירות בכוחות הביטחון.

 

אי-התייצבות לשירות צבאי על-פי קריאה כדין מהווה עבירה פלילית.

 

נשאלת, השאלה – מהי קריאה כדין לשירות צבאי.

 

אופן קריאה לשירות

 

חוק שירות ביטחון מאפשר לרשויות הצבא לקרוא אדם לשירות באמצעות צו קריאה אישי או צו קריאה כללי.

 

צו קריאה אישי. ככלל, רשויות הצבא קוראות לשירות באמצעות צו קריאה אישי. זהו צו המופנה לאדם ספציפי, הנשלח אליו בדואר רגיל או בדואר רשום. לגבי צו קריאה אישי, חשוב לבדוק האם הוצא והנחתם כדין.

 

צו קריאה כללי. החוק לוקח בחשבון, שרשויות הצבא עלולות לפספס אנשים בצווי קריאה אישיים, בשל טעויות שונות ובשל חוסרי מידע במשרד הפנים.

 

לפיכך, קובע החוק דרך נוספת לחייב אדם להתייצב לשירות: צו קריאה כללי. זהו צו שיש לו מעמד של חקיקת משנה, והוא מחייב את כל מי שנולד בין התאריכים המפורטים בו (כ-18 שנה אחורה), להתייצב לשירות סדיר. צו זה מתפרסם בקובץ "רשומות", שם מתפרסמת כל החקיקה של מדינת ישראל, וכן על לוחות המודעות ובעיתונים. יש לזכור, שאדם שלא קיבל צו קריאה אישי לשירות סדיר, מחויב בשירות מכוח הצו הכללי.

 

 

מגבלות קריאה לשירות סדיר

 

חוק שירות ביטחון קובע, כי רשויות הצבא רשאיות לחייב אדם להתחיל בשירות סדיר תוך 24 חודשים ממועד הגיעו לגיל 18.

 

אם מדובר בעולה חדש, ניתן לקרוא לו לשירות סדיר תוך 24 חודשים אך לא פחות מ-6 חודשים ממועד העלייה.

 

אם מדובר באדם שאושרה לו דחיית שירות – ניתן לחייבו להתחיל בשירות סדיר תוך 12 חודשים מתום תקופת הדחייה.

 

עם זאת, החוק מקזז מהתקופות הנ"ל את התקופות הבאות:

 

1. תקופה שחלפה עקב אי מילוי חובה על פי דין – לרבות אי התייצבות לרישום או לבדיקות או סירוב להיבדק או להשלים בדיקה.

2. תקופה שחלפה עקב טיפול בבקשתו של האדם.

3. תקופה העולה על חודשיים, שבה שהה האדם מחוץ לישראל.

4. תקופה שחלפה מאז שנקבעה לאדם אי-כשירות זמנית לשירות.

 

זאת ועוד, רשויות הצבא רשאיות לחרוג מהמגבלות המפורטות לעיל ב-12 חודשים, אולם תקופת החריגה תופחת מתקופת שירות החובה. כך, למשל, אדם המחויב ב-3 שנות שירות, אם גויס לשירות בחריגה של 10 חודשים מהתקופות הנקובות לעיל – הרי שעל הרשות להוציא לו צו לשנתיים וחודשיים בלבד.

 

 

מה אם לא קיבלתי את הצו

 

החוק קובע, כי צו הקריאה חייב את האדם מהרגע שהגיע לידיעתו. עם זאת, כדי לקדם את הטענה "לא ידעתי", החוק קובע את חזקות הידיעה, שהן בבחינת "אי-ידיעה אינה פוטרת". דהיינו, אדם מוחזק כאילו ידע אודות הצו, בכל אחד מהמקרים הבאים:

 

א. אם הצו פורסם בקובץ "רשומות";

ב. אם הצו נמסר לו או לאחד מבני משפחתו מעל גיל 18, הגר עמו;

ג. אם הצו נשלח בדואר רשום לכתובת, המופיעה ברישומי משרד הפנים (כך לגבי שירות סדיר), או לכתובת אשר דווחה לרשויות הצבא (כך לגבי שירות מילואים);

ד. אם הצו פורסם ברדיו / בטלוויזיה / בלוחות המודעות של רשות מקומית.

ה. אם הצו פורסם בשני עיתונים יומיים.
 


עודכן ב: 12/05/2011