על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו שלשום (יום ג') לרגל יום המשפחה, 95% מהזוגות בישראל הם זוגות נשואים ורק היתר, 79,000 זוגות, הם זוגות החיים יחד ללא נישואין. מעניין לציין כי בחברה הישראלית שיעור הזוגות שאינם נשואים נמוך מאוד בהשוואה למדינות מפותחות, שם שיעור זה נע בין 7% (איטליה) ל-27% (נורבגיה).


עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2013 כ-8,000 זוגות או תושבי ישראל נישאו בחו"ל. במחצית מהזוגות שנישאו בשנת 2013 בחו"ל אחד מבני הזוג היה יהודי, ובן הזוג השני לא מסווג לפי דת או נוצרי לא ערבי.


נתונים מעניינים אלה שופכים אור על תופעה הולכת וגדלה של אנשים שמבקשים להקים בית בישראל, וגם על אלה שמנועים לעשות כן, מכוח העובדה שדיני הנישואין נשלטים על ידי הדין הדתי או מסיבות אחרות הקשורות לרצונם הפרטי להינשא מחוץ למסגרת המדינתית. בעידן הגלובליזציה, העברת המידע וביצוע פעולות רבות מתאפשר במרחב בין-מדינתי, והמדינה מכירה בחלק גדול מהמקרים בנישואין אלה לצורכי רישום והענקת זכויות הקשורות מרישום זה.


גם בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים צריכים להתגרש במוסדות המדינה


לעתים, באופן דומה לכלל המשפחות היחסים בבתים אלה עולים על שרטון ובני הזוג מבקשים להתגרש. אלא שגם במצבים אלה המדינה פורשת את חסותה, ובני הזוג שמרביתם ביקשו להשתחרר מהמדינה בנישואיהם, נאלצים להתגרש במוסדות המדינה כדי להתיר את נישואיהם האזרחיים. תופעה זו נדרשת על פי החוק והיא תנאי להתרת רישום סטטוס הנישואין במנהל האוכלוסין.


כדי לממש את הרצון להתיר נישואין אזרחיים במקרים שבהם שני הצדדים אינם בני אותה עדה דתית או שאחד מהצדדים מוגדר "חסר דת", יש להגיש בקשה לבית משפט לענייני משפחה. ואולם, בעניין זה יש להיוועץ עם עורך דין המתמחה בתחום זה, שכן לא כל בתי המשפט מוסמכים להתיר את הנישואין.


בקשה להתרת נישואין יכולה להיות מוגשת בהסכמת שני הצדדים או ביוזמת צד אחד. בבקשה יש לציין את שמות הצדדים והעדה הדתית שאליה הם משתייכים. יש לפרט גם את העדה הדתית של הורי המבקשים, ולכלול בה את מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג, את תאריך עריכת טקס הנישואין, מקום עריכתו והדין שלפיו נערך. העתק מאומת של תעודת הנישואין ותרגומה לעברית יצורף לבקשה.


נוסף על כך, הבקשה חייבת להיתמך בתצהיר חתום ומאומת של שני הצדדים, וככל שאחד הצדדים חסר דת יש להוסיף גם תצהיר של אדם קרוב המכיר צד זה, ויכול להצהיר על היותו חסר דת. לבקשה יש לצרף גם עותק רישום ממרשם האוכלוסין.


לרוב, השופט המוסמך לדון בבקשות להתרת נישואין מבקש חוות דעת מנשיא בית הדין של העדה הדתית אשר אליה שייכים אחד או שני הצדדים לעניין הבקשה, ותהליך זה עשוי לקחת זמן רב. הבקשה יכולה להתקבל ללא דיון, ובמקרים מתאימים יזומנו הצדדים לדיון בפני אותו שופט. קבלת הבקשה באמצעות פסק דין מאפשרת לבני הזוג לגשת למשרד הפנים, ולשנות את סטטוס הרישום שלהם מ"נשוי" ל"גרוש".


לפני הגירושין מומלץ לגבש הסכם בהליך גישור


ככל שהדבר ניתן, יש לשאוף להגיע להסכמות בין בני הזוג בטרם תוגש הבקשה להתרת נישואין. מוצע לגבש במסגרת של הליך גישור הסכם להתרת נישואין ויחסי ממון, שיכלול התייחסות מפורשת ופרטנית בכל הנוגע להחזקת הילדים והסדרי הראייה הזמניים והקבועים, למזונות הילדים והאישה, לאחזקת דירת המגורים, למעמד זכויות סוציאליות של בני הזוג הקשורות למקום עבודתם, לנכסי בני הזוג, לחשבונות בנקים ותוכניות חיסכון לילדים, ולעוד עניינים הקשורים לסיום היחסים הזוגיים.


הליך הגישור יאפשר לכל אחד מבני הזוג לפרוש בפני המגשר המתאים את האינטרסים החשובים להם לצורך סיום היחסים ושינויים לאחר הליך התרת הנישואין, כדי להגיע להסכם הטוב ביותר שניתן לגבש. בסיומו של הליך גישור מוצלח, חשוב מאוד כי המגשר או עורך דין אחר יגיש את הסכם התרת הנישואין ויחסי הממון לבית משפט לענייני משפחה, לצורך אישורו. אישור ההסכם בטרם הגשת הבקשה להתרת הנישואין יחזק את סיכויי קבלת הבקשה ויחסוך זמן ניכר בניהולה.


מניסיוני אני יכול להעיד על כך שניהול נכון של התהליך, הן של גיבוש ההסכם במסגרת גישור ואישורו בבית משפט לענייני משפחה, והן של הגשת הבקשה להתרת נישואין, יכול להסתיים בפרק זמן קצר יחסית ולשביעות רצונם המלאה של הצדדים. בחירה מושכלת של המגשר, עורך הדין והפורום המשפטי שאליו יוגשו המסמכים, תאפשר לכל אחד מבני הזוג להמשיך ולנהל את חייהם בדרכם ובהתאם לרצונם, תוך מזעור מרבי של נזקים.