מאמר קצר זה, יבחן את מהות דרישת רשם הירושה ובתי המשפט לענייני משפחה בצורך בהמצאת חוות דעת בדין הזר בתמיכה לבקשה לקבלת צו קיום צוואה (או צו ירושה) בכלל ובדגש על המצאת חוות דעת בדין הזר- הדין האנגלי בפרט.


במצב דברים בו מקום מושבו (מקום מרכז חייו) של מוריש היה בחו"ל והוא הותיר נכסי מקרקעין או נכסי מיטלטלין (חשבונות בנק וכו') בישראל, קמה דרישה להמצאת חוות דעת בדין הזר החל לפי מקום מושבו של המוריש (בחו"ל), שתוגש בתמיכה להגשת הבקשה להוצאת צו קיום צוואה, או צו ירושה על נכסי המנוח המצויים בישראל.


בהתאם להוראות סעיפים 137 ו- 138 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), הדין החל על עיזבונו של אדם, הינו דין מקום מושבו של המנוח ובמקרים כאלה, עובר תיק הבקשה שהוגשה לרשם הירושה לסמכותו של בית המשפט המוסמך בהתאם להוראת סעיף 67א (א)(7) לחוק הנ"ל.


משרד האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי במחוז בו הוגשה הבקשה, מבקש את המצאת חוות דעתו של עורך דין המוסמך במקום מושבו של המנוח בחו"ל, אשר בה יצוין מהי עמדת הדין הזר החל במקום מושבו של המנוח בשאלת חלוקת עיזבונו של המנוח המצוי בישראל.


בית המשפט בישראל עסק בהגדרה "מיהו מומחה בדין הזר" בפס"ד ע"א 6796/97 ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' Berg East Imports Inc, ושם נקבע, כי עורך דין "מומחה בדין הזר", הינו: " עורך-דין או משפטן העוסק - בין בפרקטיקה, בין באקדמיה ובין בדרך אחרת - בשיטת המשפט שאותה צריך להוכיח, הינו בעל כישורים לשמש כעד מומחה שניתן להוכיח באמצעותו דין זר. כמובן, שמידת מומחיותו והמשקל שיש לייחס לה היא עניין הנתון להערכת בית המשפט. בדרך כלל, אם עדות זו איננה נסתרת בראייה אחרת, ייטה בית המשפט לקבלה, אלא אם על פניה איננה משכנעת".

 

המלומד מ' שאוה ב-"טיבו ואופן הוכחתו של הדין הזר במשפט האנגלו-אמריקאי ובמשפט הישראלי", עיוני משפט ד' (תשל"ה) 725, בעמ' 744 קובע, כי על פי המשפט האנגלי, והמשפט הישראלי בעקבותיו, "מומחה לדין זר" יכול להיות אחד מתוך שלושה:

 

1) עורך דין (או שופט) העוסק בפרקטיקה במסגרת אותה שיטת משפט, שמדובר בה;

2) משפטן, התופס עמדה רשמית, הדורשת - ומשום כך גם מניחה - ידיעה משפטית במסגרת אותה שיטת משפט, שמדובר בה (גם כאשר לא עסק בפרקטיקה);

3) אדם אחר (אף אם אינו משפטן), אשר מפאת מקצועו או עיסוקו ניתנה לו ההזדמנות לרכוש לו ידיעה בחוק הנדון.

 

לאחר שביססנו מיהו "מומחה בדין הזר" ולשם מה נחוצה חוות דעתו, נפנה ונדון במצב דברים בו נדרשת המצאת חוות דעת בדין הזר – הדין האנגלי.

 

חוות הדעת בדין הזר – הדין האנגלי, הערוכה בהתאם לדרישות פקודת הראיות, בודקת תחילה היכן היה מרכז חייו של המנוח. לאחר בירור סוגיה זו, דנה חוות הדעת בשאלה האם צוואת המנוח (אם אכן ישנה כזו) הינה תקינה וכשרה מבחינת צורתה לפי הדין האנגלי וכן לפי הדין הישראלי. בשלב השני, חוות הדעת בוחנת מהי ברירת הדין החלה על חלוקת עיזבונו של המנוח, בהתאם לסוגי נכסי המנוח המצויים בישראל. לאחר בירור סוגיות אלו, חוות הדעת מצביעה על אופן חלוקת עיזבונו של המנוח.


לסיכום, מאחר וישנה חובה בהמצאת חוות דעת בדין הזר במצב דברים, בו מרכז חייו של מוריש היה בחו"ל והוא הותיר נכסים בישראל – יש צורך שחוות הדעת תוכן ע"י מומחה לדין הזר - הבקיא בדין הישראלי וכן בדין החל במקום מושבו הקבוע של המנוח.


חוות דעת בדין הזר בכלל ובדין הזר – הדין האנגלי בפרט, צריכה להינתן לאחר ביצוע בדיקה קפדנית ומעמיקה, באשר לשאלת זיהוי "מרכז חייו" של המנוח ; סוגי נכסי המנוח בישראל ובחינה של הוראות הצוואה, מבחינת צורתה וכשרותה, הן לפי הדין הישראלי והן לפי הדין החל במקום מושבו הקבוע של המנוח.

 

חוות דעת בדין הזר הערוכה כדבעי, תייתר דרישה להמצאת פרטים נוספים מצד משרד האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי ותסלול את הדרך לקבלת צו הירושה / צו קיום הצוואה "הנכסף", בעניינו של המנוח.

 

כותב מאמר זה נותן כבדרך שיגרה חוות דעת בדין הזר – הדין האנגלי מכח היותו חבר בלשכת עורכי הדין באנגליה ו-ווילס, אשר מחזיק רישיון עריכת דין באנגליה, כ- Solicitor.

 

לשאלות או הבהרות נשמח לסייע לכם