מאת ג'ורדן ברק, עו"ד, נוטריון ומגשר מוסמך מטעם משרד המשפטים
בנק לאומי הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד לקוחו, מר אייל איילי (השם בדוי, הפרטים הנכונים נמצאים במערכת) בסכום של -.679,514 ₪. לדברי הבנק, הסכום הנתבע ניתן כאשראי ללקוח, אשר לא החזירו לבנק. עפ"י החוק, אדם הנתבע ע"י בנק בהליך שנקרא סדר דין מקוצר, חייב להגיש, אם יש לו טענות הגנה, בקשת רשות להגן תוך פרק הזמן הקבוע לכך בדין, בלוויית תצהיר.
לאייל אכן היו טענות הגנה, והוא הגיש בקשת רשות להגן לביהמ"ש, בה טען, בין היתר, כי מנהל סניף הבנק פנה אליו והפציר בו ליטול הלוואות לצורך רכישת יחידות בקרן הלוואות. מנהל הסניף הרבה בפרוט שבחי קרן פסגות המנוהלת על ידי הבנק, והוסיף שביכולתו לתת את ההלוואות רק ללקוחות הטובים ביותר, ואף זאת רק כתוצאה ממאמצים בהנהלת הבנק. כמו כן, הבהיר המנהל שלא יהיה צורך בכל בטוחה לעניין ההלוואה מאחר והקרנות עצמן ישמשו כערובה, וע"כ אין מבחינת הבנק כל סיכון.
כתוצאה מדברי השידול והשכנוע של המנהל, התפתה אייל לקחת את ההלוואה, תוך שהוא התכוון לשמור על יחסי עבודה תקינים עם המנהל על מנת שיוכל להמשיך ולקיים את פעולתו העסקית השוטפת, כגון קבלת אשראי וערבויות מהבנק.
כארבעה חודשים מאוחר יותר ביקש בנו של אייל למכור את היחידות בקרן ההלוואות כדי לכסות את האשראי, אך שוב פנה אליו מנהל הבנק בניסיון לשמר את האשראי לצורך החזקת יחידות קרן פסגות שנרכשו במסגרת ההלוואה. מנהל הבנק ביקש מבנו של אייל לא למכור את היחידות בקרן ההלוואות, תוך שהוא מעריף שבחים אין ספור על קרן פסגות וכן על הציפייה לעליית שער הקרן בגין רווחיה. כן טען אייל כי דבריו של המנהל קיבלו חיזוק מפקיד בנק נוסף בשם צמח.
מספר שבועות לאחר מכן, במסגרת פגישה עם מנהל הסניף היוצא ומחליפו, שוב ביקש אייל למכור את הקרנות. הפעם נרתמו גם המנהל היוצא וגם הנכנס לשכנעו שלא למכור את הקרנות ואף יעצו לו לקחת אשראי נוסף לכיסוי יתרת החובה במקום למכור את קרנות הנאמנות. שיחות אלה בין אייל למנהל הבנק חזרו על עצמן מספר פעמים עד אשר ירדו מאוד שערי קרן הנאמנות "פסגות".
לאחר שירדו שערי הקרן, לא היה כבר באפשרותו של אייל לכסות את כל האשראי שנתן לו הבנק, והוא נשאר עם יתרת חובה של מאות אלפי שקלים בחשבון שלו. בשלב זה עתר הבנק לביהמ"ש ותבע לחייב את אייל לשלם את חובו.
בבית המשפט, הביעה השופטת סלומון צ'רניאק את דעתה כי אדם בוגר וכשיר משפטית צריך להחזיר אשראי שקיבל, ואם נטל סיכון, עליו לשאת בתוצאות מעשיו. יחד עם זאת, קבעה השופטת, עולות שאלות מביכות וקשות באשר להתנהגות מנהלי הסניף המשליכות על חובת הנאמנות המוטל על הבנק כלפי לקוחו.
לבנק חובת נאמנות כלפי לקוחותיו – היינו – אל לו לבנקאי ליתן ייעוץ ללקוח כאשר הבנקאי יודע כי הייעוץ אינו נכון או שכרוך בו סיכון כלכלי – עליו להסביר ללקוח במילים ברורות כי ההשקעה הינה בעלת סיכון. חובה זו אף גוברת כאשר בנק משווק קרנות נאמנות שיש לו אינטרס כלכלי בהן, ובמקרה זה עליו להחתים את הלקוח על כך כי הודע לו שהמדובר בהשקעה בעלת סיכון מיוחד, (אלא אם כן הלקוח חתום על טופס הוראות טלפוניות).
במקרה זה טענת אייל הינה כפולה, תחילה שוכנע ושודל ליטול הלוואות לצורך השקעתן בקרנות שלבנק אינטרס כלכלי בהן, תוך כדי שהובטח לו כי ירוויח מכך, ושנית כאשר ביקש לממש את ההשקעה, הוסיפו לשכנעו להישאר בבורסה וגרמו לו נזק נוסף. ביהמ"ש לא היה מוכן לתת לבנק פסק דין, וקבע כי טענותיו של אייל ראויות לבחינה מדוקדקת ע"י קיום משפט, וע"ש הוענקה לו הרשות להגן המיוחלת.
ועצה לנו – כאשר פקיד בנק מציע השקעה זו או אחרת – תבקשו לקבל את דבריו בכתב. לדעתנו, ברוב רובם של המקרים הפקיד יימנע מלעשות כן, ואדם אשר אינו נכון לחתום על אשר הוא אומר, אומר הדבר דרשני.
.JPG)
.jpg)
