לאחרונה ניתן פסק דין במחלוקת שהתגלעה בין חברת סופר פארם בע"מ לבין עיריית קריית ים, לגבי אופן הסיווג של נכס המשמש כסניף של רשת 'סופר-פארם' המצוי בקריית ים.


העירייה סיווגה את הנכס בסיווג של "מרכולים כגון סופרמרקט, תנובה, סופרסל, היפרכל וכד'" שמופיע בצו הארנונה הנוגע לקריית ים, וביקשה לחייב את סופר פארם בדמי ארנונה המחושבים לפי התעריף הקבוע לסיווג זה.


לעומתה טענה סופר פארם, כי יש לסווג את הנכס בסווג של "עסק מכל סוג שהוא לרבות חנויות משרדים, מוסדות ציבור (כולל יציעים) ולמעט נכסים שהוגדרו בסיווג אחר" שכלול בצו הארנונה הרלוונטי. יש להניח שדמי הארנונה בסיווג 'מרכולים' אותו ביקשה העירייה לאמץ ביחס לנכס, גבוה מדמי הארנונה בסיווג 'עסקים', אליו כיוונה סופר פארם ומכאן חשיבות ההכרעה במחלוקת.


כאמור במאמר קודם שלי ביחס לאבחנה בין סיווג של 'תעשיה' לבין סיווג של 'שירותים', מקום בו צו הארנונה לא ברור דיו, על ועדות ערר ועל בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרשני כדי להכריע במחלוקות שעניינן הסיווג הנכון של נכס לצורכי ארנונה.


גם במקרה של צו ארנונה זה, הסיווג "מרכולים" מוגדר בהגדרה צרה ולקויה לכאורה (כלשון ועדת הערר), משום שהוא לא כולל הגדרה עניינית-אנליטית, אלא פירוט דוגמאות בלבד ("מרכולים כגון סופרמרקט, תנובה, סופרסל, היפרכל וכד'").


כיצד נקבע האם סופרפארם היא כמו מרכול או כמו חנות כל-בו?


ועדת הערר בפניה נשמע הערר של סופרפארם, קבעה שהסיווג "מרכולים" לא הולם את השימוש שנעשה בנכס, שכן "מרכולים" הם חנויות ששטחן רב ושעיקר עיסוקן בממכר מוצרי מזון ומוצרי מכולת; סופר פארם לעומת זאת, היא רשת לממכר מוצרי בית מרקחת, טואלטיקה, קוסמטיקה, פרפומריה, ניקיון, מוצרים לטיפול בתינוקות וכדומה; אמנם נמכרים ברשת בכלל - ובנכס המסוים - גם מוצרי מזון, אולם אין מדובר במוצרי מזון בסיסיים ואין זה המאפיין העיקרי שלה.


העירייה נתנה דגש למילה "סוּפֵּר", אך לפי בית המשפט היה עליה להבחין בין 'סופרמרקט' לבין 'כל-בו'; בית המשפט ציין כי בלשון המדוברת מקובל להבחין בין "סופרמרקט" לבין "חנות כל-בו". המונח "סופרמרקט" בלשון המדוברת מכוון לחנות גדולה שמציעה למכירה בעיקר מוצרי מזון.


"חנות כל-בו", לעומת זאת, אף שגם היא חנות גדולה בשטחה, היא בדרך כלל בעלת מחלקות רבות ומציעה בהן מוצרים וטובין מסוגים רבים ושונים, כמוצרי בית, ריהוט, ביגוד, מוצרי חשמל וכדומה. עוד ציין בית המשפט, שהדוגמאות בסיווג 'מרכולים' שבצו הארנונה, כוללות רק דוגמאות של בתי עסק גדולים לממכר מוצרי מזון ולא בתי עסק מסוג 'סופר פארם'.


במלים אחרות, בית המשפט סבר שהמלים 'סופר פארם', מהוות מונח בפני עצמו הנבדל מהמונח 'סופרמרקט' וכפי הנראה, קרוב יותר להגדרה של 'חנות כל-בו'.


בנסיבות אלה קבע בית המשפט שאין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר כי לא ניתן להכניס לקרבו של המונח סופרמרקט את המונח סופר פארם.


שוב אנו רואים שבמציאות בה ניסוח הסיווגים השונים בצו הארנונה אינו מדויק דיו, יש מרחב פרשני אשר יכול לעתים לשמש גם את החייב בארנונה.

 


עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 66235-11/16 סופר פארם בע"מ נ' מנהלת ארנונה של עיריית קרית ים (ניתן ביום 28.2.2017 ע"י כב' השופט רון שפירא מבית משפט לעניינים מנהליים חיפה)

 

* עו"ד ראובן גוברין עוסק בתחום ארנונה עירונית ומשמש כיו"ר ועדת ערר לענייני ארנונה של המועצה המקומית אבן יהודה


** המידע המוצג ברשימה זו הוא כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים