ביהמ"ש המחוזי בת"א ביושבו כערכאת ערעור על פס"ד שניתן ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה ברמת גן החיל בפסק דינו בתיק ע"מ 1236/03 את הלכת השיתוף על בני זוג שנישאו לאחר תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג, הפך את נטל ההוכחה בפסק דינו בלבד, דהיינו לא נתן לבעל אפשרות להביא הוכחות לצדקת טענותיו וחרץ את פסק דינו, שהקרקע שייכת לבעל בלבד, אולם בבית הבנוי על הקרקע שותפים האשה והבעל בחלקים שווים.

 

ביהמ"ש העליון החזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי כיון שקביעתו של ביהמ"ש המחוזי נוגדת את חוק המקרקעין, הקובע שבעלות על  הקרקע משתרעת גם על כל המחובר אליה. ביהמ"ש העליון לא התייחס כלל להחלת הלכת השיתוף על בני זוג שנישאו לאחר תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג.

 

ביהמ"ש המחוזי מינה שמאי, שבדק את ערך הבית ללא הקרקע ונתן לאשה מחצית מערך זה.

 

ביהמ"ש המחוזי נתן לאשה בפסק דינו מזונות אשה (להבדיל ממזונות ילדים) למרות שביהמ"ש לענייני משפחה קבע שגובה תביעת המזונות של האשה שווה לגובה השתכרותה ולכן לפי הכלל ההלכתי, שאומץ בפסיקת ביהמ"ש העליון, יכול בעלה לומר לה: "צאי מעשה ידייך במזונותייך" והינו פטור ממזונותיה.

 

ביהמ"ש המחוזי לא קבע שקביעותיו של ביהמ"ש לענייני משפחה אינן נכונות, אלא, כללית מבלי להתייחס כלל לעובדות ובלשונו של ביהמ"ש "מבלי להיכנס לפרטים". ביהמ"ש העליון לא התייחס כלל לסוגיית המזונות ולפסיקת ביהמ"ש המחוזי בניגוד להלכה הפסוקה ובניגוד להלכת המשפט העברי.


עודכן ב: 29/03/2011