רופא המשפחה הוא בדרך הכלל "הכתובת" הראשונה אליה אנו פונים כאשר אנו חשים שלא בטוב.

 

הוא מהווה את החוליה ראשונה והחשובה בשרשרת הטיפול הרפואי ועליו מוטל לאבחן לתשאל את המטופל ולבצע לו בדיקה גופנית במטרה לאבחן האם התלונות והתסמינים בעקבותיהם הגיע אליו המטופל מלמדים על מחלה קלה, שביכולתו לטפל בה בעצמו, או שמתעורר חשד המצריך בירור מעמיק יותר ע"י בדיקות מעבדה או הפנייה לרופא מומחה, או המחייב הפניה ישירה אל בית החולים.

 

 

חשיבותה של רפואת המשפחה, הנקראת גם רפואה ראשונית הינה רבה, ולמחדל של רופא משפחה לבצע את כל הפעולות הדרושות לשם אבחנת מחלה המתפתחת בגופו של מטופל, עלולה להיות משמעות טרגית.

 

 

עניין שכזה נדון בת.א 1222/03 עזבון המנוחה דנה פילוסוף נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם במאגר משפטי נבו).

 

 

המנוחה, שהייתה בת כחמש שנים, שבה מהגן עם חום של 39 מעלות, והתלוננה בפני הוריה על כאבים ברגל ימין וחולשה וביקשה לישון. בשעות אחר הצהריים פנו ההורים למוקד הרפואי של מכבי שירותי בריאות, שם נבדקו על ידי רופא שמצא כי בטנה קצת נפוחה וכי היא אינה עירנית, ולאחר שחומה של המנוחה ירד במהלך המתנתה במרפאה, שחרר אותה הרופא לביתה תוך שהוא מנחה את הוריה לשוב למוקד אם לא יהיה שיפור במצבה.

 

 

למחרת בבוקר הבחינה אם המנוחה בכתמים כחולים בגופה של המנוחה, ובהמשך איבדה המנוחה שליטה על סוגריה, דיממה מפיה ואיבדה את הכרתה. היא הובהלה לבית החולים קפלן ברחובות שם נפטרה. בנתיחה שלאחר המוות נקבע כי מותה נגרם מדלקת קרום המוח (סטרפטוקוקוס A), על רקע דלקת ריאות חריפה.

 

 

בית המשפט קבע כי הראיות מצביעות על חשד שהרופא התייחס בשוויון נפש לתלונות המנוחה ולתלונות הוריה, ו"ננעל" על האבחנה הקלה ביותר והכי פחות מאיימת, של זיהום ויראלי שגרתי וחולף. בית המשפט ציין כי אמנם מרבית הסימנים שהופיעו אצל המנוחה דומים לתסמיני זיהום ויראלי שגרתי, אולם הרופא היה חייב לקחת בחשבון גם את הסיכוי שמדובר במחלה אחרת, לא ויראלית, שאם לא תאובחן היא עלולה להחמיר ולסכן את חיי המנוחה.

 

 

בית המשפט לא קיבל את טענות הרופא כי קביעה כי הוא התרשל תציב סטנדרט טיפולי גבוה מדי עבור רופאי משפחה, תוך שהוא מדגיש את חשיבותו תפקידו של רופא המשפחה הרבה, ואת ההשלכות הקשות שיש לאי נקיטתו בפעולות הנדרשות לשם הגעה לאבחנה נכונה של מחלה.

 

בית המשפט קבע כי רופא משפחה חייב להיות אחראי ומיומן, וכי עליו להתייחס לפונים ומבקשי העזרה בכובד ראש תוך ביצוע מלאכתו ולהפעיל שיקול דעת רחב, רציני ומעמיק.

 

 

בית המשפט הדגיש כי רופא המשפחה חייב גם למסור אינפורמציה עדכנית ומדויקת בפני החולה או בני משפחתו הקרובים. ולציין את אבחנתו ושיקוליו בקבלתה.

 

 

בית המשפט הוסיף כי רופא משפחה חייב להיות מודע למגבלות הרפואה ולמגבלותיו כמאבחן וכי במקרים בהם קיים חשש כי תסמיני המחלה עלולים לבשר על מחלה אחרת, קשה יותר, חייב הרופא לציין זאת בפני החולה או משפחתו ולהבהיר להם כי יתכן ואבחנתו שגויה או שמבוססת על נתונים ראשוניים ובלתי מספיקים.

 

 

הבהרה זו נועדה למנוע את "הרדמתו" של המטופל ולאפשר לו לשמור על מעקב ערני אחר התפתחויות וסימפטומים אפשריים, וכן לאפשר לו החלטה מדעת בדבר נטילת סיכונים או צורך בייעוץ נוסף מרופא אחר או פניה לחדר מיון של בית חולים.

 

 

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שאישר את קביעותיו של בית משפט השלום.

 


 


עודכן ב: 20/01/2013