הסכמת המטופל בניתוחים פלסטיים

חובת הרופא לקבל את הסכמת המטופל לטיפול הרפואי המוצע מעוגנת בסעיף 13(א) לחוק זכויות החולה תשנ"ו – 1996, הקובע כי:
"לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה"

"הסכמה מדעת" פירושה- הסכמת שניתנה לאחר שניתן למטופל מלוא המידע הנחוץ לו באופן סביר על מנת לקבל החלטה מושכלת האם להסכים לטיפול או לסרב לו.

החוק גם מפרט מהו אותו מידע שיש למסור למטופל, והוא כולל , בין היתר, את האבחנה וצפי התקדמות המחלה, תיאור הטיפול, מטרתו, סיכויי הצלחתו והסיכונים הכרוכים בו לרבות תופעות הלוואי הכאב וחוסר הנוחות הנלווים לטיפול, וכן פירוט של כל אלה לגבי טיפולים אפשריים אחרים או היעדר טיפול.

העברת המידע הרלוונטי למטופל נועדה להבטיח כי למטופל יתאפשר לקבל החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול או להימנע ממנו, החלטה הנובעת מזכותו הטבעית של המטופל על גופו- הזכות לאוטונומיה.

היקף המידע שיש למסור למטופל נקבע על פי מבחן "החולה הסביר"- הוא אותו מידע מהותי שעל פי קנה המידה האובייקטיבי נדרש לחולה הסביר על מנת לקבל החלטה מושכלת באשר להסכמה או אי-הסכמה לטיפול המוצע.

בתי המשפט פסקו לא פעם, כי על הרופא למסור למטופל מידע בדבר הסיבוכים הנפוצים, ואין חובה למסור מידע על סיבוכים נדירים ביותר שסיכויי התרחשותם נמוכים, אם כי לא פעם נפסק כי גם סיבוכים שסיכויי התרחשותם עומדים על 3%, 1% ואף 0.5% הינם סיבוכים שיש לפרטם בפני המטופל.

ניתוחים פלסטיים הינם מטבע הדברים ניתוחים שמטרתן אסתטית וקוסמטית ואינה רפואית, ואדם יוכל להמשיך בשגרת חייו גם ללא ביצוע הניתוח הפלסטי.

בית המשפט העליון קבע כי חובת הגילוי המוטלת על הצוות הרפואי במקרים אלה הינה ברף העליון וככל שחיוניותו של הניתוח פחותה מההיבט הרפואי כך חובת הגילוי כוללת מידע מפורט יותר.

הפסיקה קבעה,כי ככל שמדובר בניתוח שאינו חיוני, כך יש למסור למטופל גם מידע בדבר סיכונים נדירים ביותר, שכן מול סיכויי התרחשותם של סיכונים אלו, הגם שנדירים, עומדת חוסר החיוניות של הניתוח המתוכנן.

חובת הגילוי גדולה יותר ככל שחומרתו של הסיבוך הנדיר הינה גדולה יותר ((פס"ד שלמה יצחק נ'בי"ח שערי צדק)
לאחרונה הפסיקה גם מבחינה לעניין חובת הגילוי בין מגזר הרפואה הציבורית למגזר הפרטי, וזאת שעה שבניתוח פרטי קיים ניגוד אינטרסים, כאשר קיימת מין הסתם אצל המנתח שאיפה מסחרית להרבות בניתוחים (פסד מלחי ליאת נ' אמריקן מדיקל סנטר בע"מ. )
עובדת היות הניתוחים הפלסטיים ניתוחים שאינם דחופים משפיעה גם על מועד מסירת המידע ונסיבותיו. הפסיקה אינה רואה בעין יפה מתן הסבר בסמוך לניתוח, לעיתים כשהמטופל כבר תחת השפעת סמי הרגעה , שכן במצב זה ספק אם למטופל הזמן והיכולת הנפשית להבין ולשקול את המידע הנמסר לו.
במידה ומוכח כי הופרה חובת הגילוי ולא נתקבלה הסכמת המטופל על פי הכללים, התוצאה המשפטית יכולה להיות אחת משתיים:
אם נגרם נזק כתוצאה מהטיפול ואם הוכח כי המטופל לא היה מסכים לטיפול באם היה נמסר לו המידע הרלוונטי, אזי הוכחה עוולת הרשלנות גם אם הנזק עצמו לא נגרם כתוצאה מרשלנות בטיפול הרפואי.
גם אם לא נגרם נזק, אזי ניתן לתבוע פיצוי נפרד בגין "פגיעה באוטונומיה"- דהיינו פיצוי בגין עצם הפגיעה ברגשותיו ובכבודו של המטופל, ובשל שלילת חופש הבחירה שלו ולא בגין עצם הנזק שנגרם לו כתוצאה מהטיפול הרפואי.
ד"ר אלון קורן-מידן
עו"ד,רופא שיניים