חובת מתן הסבר למטופל- גם כאשר הסיכונים ידועים לו

ידיעת הסיכונים הכרוכים בטיפול הרפואי אינה פוטרת את הרופא מחובתו למתן הסברים.

בהתאם לחוק זכויות החולה התשנ"ו 1996, רופא צריך לספק למטופל את כל המידע הרפואי הדרוש לו כדי לשקול האם לעבור את הטיפול המוצע לו. רק לאחר קבלת הסכמה מדעת של המטופל, ניתן לבצע את הטיפול הרפואי.

כאשר סיכון שלא הוסבר למטופל מתממש, יהיה המטופל זכאי לפיצוי בגין הנזקים שאירעו לו כתוצאה מהטיפול, בתנאי שבית המשפט יתרשם כי לו הסיכון היה מוסבר לו, הוא עשוי היה להימנע מביצועו.

ישנם מקרים בהם עצם ביצוע טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת מן המטופל תזכה את המטופל בפיצוי, גם אם הטיפול שלגביו לא נתקבלה ההסכמה לא הוא שגרם לנזקו.

דוגמא למקרה שכזה ניתן למצוא בעא 8126/07 ‏ ‏ עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם במאגר משפטי נבו) בו דן בית המשפט העליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה תביעה של רשלנות רפואית ביילוד אישה.

במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח קשר סיבתי בין מתן הפיטוצין לבין הקרע שאירע ברחמה של האם, אך קבע כי בית החולים פגע באוטונומיה של האם על גופה, בכך שלא הזהיר אותה מפני הסיכונים הכרוכים בנטילת פיטוצין, ולפיכך חייב את בית החולים לשלם לתובעת סך של 100,000 ₪.

במסגרת הערעור אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מוסיף משלו בעניין סוגיית הפגיעה באוטונומיה:

בית המשפט העליון קבע כי ידיעה כללית של המטופל על סיכונים אפשריים כתוצאה מהטיפול אינה פוטרת את הרופא מלחזור ולהציג בפניו את מכלול הסיכונים. והוסיף כי החובה למתן ההסברים הקבועה בחוק זכויות החולה היא חובה גורפת, ולא קיים סייג בחוק הפוטר את הרופא ממסירת מידע רפואי, גם בהנחה שהמטופל יודע את הסיכונים.

בית המשפט הוסיף כי מכל מקום, רמת הידיעה של המערערת באשר לסיכונים לא הייתה מספקת, נוכח העובדה שהתובעת לא קיבלה מעולם פיטוצין בכל לידותיה הקודמות.

בית המשפט קבע כי אין בעובדה שהתובעת אמרה כי שמעה ששכנתה איבדה את רחמה כתוצאה ממתן פיטוצין כדי להעיד על ידיעה רפואית או על הבנה ממשית של סיכוני הטיפול, וכי מדובר בשיח הדיוטות בלבד, שלא ידע רפואי מדריכו, כי אם נסיון חיים מפי שמועה, שאיננו נכון ובדוק בהכרח.

בית המשפט קבע גם כי מעדותה של התובעת הוא מתרשם כי לא הייתה בקיאה בהליך הרפואי, גם על פי הנאמר בבית המשפט קמא ניכר כי המערערת אינה בקיאה בהליך הרפואי.

בית המשפט הוסיף כי גם היוועצות ברב, המהווה נוהג מקובל בחוגים דתיים, במיוחד חרדיים, ואינה יכולה להוות תחליף לחובת בית החולים, למתן הסברים הדרושים לפני ביצוע טיפול רפואי.

לאור האמור לעיל, הותיר בית המשפט את פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין הפגיעה באוטונומיה על כנה.