האם בחירה באחת משתי אסכולות רפואיות קיימות מהווה הגנה מפני טענת רשלנות רפואית?
מדע הרפואה אינו נמנה עם המדעים המדוייקים. ישנם מקרים לא מעטים בהם ישנה מחלוקת בעולם הרפואי בדבר אופן הטיפול בבעיה רפואית מסויימת, ורופאים המשתייכים לאסכולות שונות נוקטים בדרכי טיפול שונות כאשר מגיע לטיפולם חולה המציג בפניהם את אותה בעיה בדיוק.
בהתאם לפסיקת בתי המשפט בישראל, כאשר, רופא שבחר בטיפול בהתאם לאחת מהאסכולות הרפואיות המקובלות, לא יחשב כרשלן רק בשל העובדה שישנה אסכולות אחרות אחרת, הסוברת כי יש לנקוט בדרך טיפול שונה. (ראה ע"א 4384/90 ואתורי נ' לניאדו (פורסם במאגר משפטי נבו)
בכדי ליהנות מההגנה של בחירה בדרך טיפול מקובלת, על הרופא להראות כי הטיפול בו נקט מקובל על ברי סמכא בתחום הרפואי הרלוונטי. בכדי להוכיח כי קיים זרם חשיבה מכובד בעולם הרפואי המצדד במתן הטיפול אותו ביצע למטופל.
עם זאת, חלק מחובת מתן ההסברים למטופל הקבועה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, מחייבת רופא ליידע מטופל בדבר קיומן של גישות טיפוליות אלטרנטביות, על מנת שלמטופל תינתן האפשרות לבחור את דרך הטיפול הרצויה לו.
חובת מתן הסברים מלאים למטופל מדגישה את חשיבות אוטונומיית הרצון של התובע, ועל זכותו לבחור בחירה מושכלת באשר למה שייעשה ומה שלא ייעשה בגופו, לאחר שקיבל את מלוא המידע הדרוש לו באופן סביר לשם כך.
במקרים בהם קיימת יותר מאסכולה טיפולית אחת, מחויב הרופא להביא לידיעתו את כל דרכי הטיפול האלטרנטיביות, להציע את הדרך הראויה מבחינתו, ולקבל את הסכמת המטופל לדרך טיפול זו.
לכן, אם רופא נקט בדרך טיפול מקובלת, אך נמנע מליידע את המטופל כי קיימת דרך טיפול אלטרנטיבית – גם אם דרך זו אינה מקובלת עליו - יש בכך משום רשלנות ופגיעה בעקרון ההסכמה מדעת, המזכה את התובעת בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הטיפול הרפואי.
עודכן ב: 11/02/2013