האם אי אבחון סרטן רחם נדיר מהווה רשלנות רפואית?

 

 

לעיתים בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם אי אבחון של מחלה נדירה וקשה לאיתור מהווה רשלנות רפואית מצידו של הרופא המטפל.

 

דוגמא למקרה כזה ניתן לראות בע"א 8591/06 פלונית נ' ד"ר דוד יהודה כהן (פורסם במאגר משפטי נבו) שם דן בית המשפט באיחור באבחון גידול סרטני נדיר מסוגVilloglandular Adenocarcinoma of Cervix אשר כונה ע"י בית המשפט בפסק הדין "סרטן וילו.

 

 

עובדות המקרה:

 

 

התובעת החלה לסבול במהלך חודש יוני 1998 מכאבי בטן תחתונה ודימומים מהנרתיק, ופנתה לגניקולוג לבירור. בבדיקות שבוצעו לתובעת נמצאה עדות לזיהום מסוג HPV, אך לא לגידול ממאיר, ובבית החולים איכילוב, ששם אושפזה באותה תקופה עקב כאביה, אובחנה אף דלקת בדרכי המין.

 

התובעת פנתה עם תוצאות הבדיקות, לבדיקה אצל גניקולוג פרטי, פרופ' שיינפלד, אך גם אשפוז נוסף וטיפולים שונים שרשם לא הועילו לה. בספטמבר 1998 ביצע פרופ' שיינפלד ביופסיה נוספת מצוואר הרחם, ושלח אותה, יחד עם שתי דגימות נוספות, שנלקחו מן המערערת לאבחון פתולוגי אצל המשיבה 3, עם מכתב שבו צוין כי אלו נשלחות עקב דמם מתמשך בצוואר הרחם, וכי בביופסיה אובחן זיהום HPV.

 

 

האבחון הפתולוגי בוצע על-ידי ד"ר דוד כהן, פתולוג בכיר, שמצא בחוות דעתו כי קיימת עדות לדלקת חריפה וכרונית של צוואר הרחם, אך קבע עוד באופן חד-משמעי ובהדגשה כי אין ברקמה האמורה שנתקבלה כל עדות לדיספלזיה (שינויים בתאי צוואר הרחם היכולים ללמד על מצב טרום סרטני), או ממאירוּת.

 

 

התובעת המשיכה לסבול מכאבים ודימומים, ובמרץ 1999, לאחר שהתובעת פנתה לטיפול אצל רופאה אחרת, בבית חולים אחר, ונלקחה ביופסיה נוספת מצוואר הרחם, נמצא בבדיקה פתולוגית כי המערערת לקתה בסרטן וילו.

 

 

לאחר אבחון הגידול, בוצע לתובעת ניתוח של כריתת רחם, על מנת למנוע את התפשטות הסרטן לבלוטות הלימפה.

 

 

בעקבות בדיקה שלישית, שבגדרה נבחן היקף הגידול הסרטני, בוצע במערערת ניתוח של כריתת הרחם (לרבות החצוצרות), על מנת למנוע את התפשטות הסרטן לבלוטות הלימפה.

 

 

בבדיקה חוזרת שביצע ד"ר דוד כהן לבדיקה הפתולוגית שבוצעה לתובעת בספטמבר והועברה אליו, הוא מצא כי אף שהבחינה הנוספת איננה שוללת את ממצאיו המקוריים לעניין הדלקת החריפה, הרי שקיימים היו בבדיקה זו מאפיינים היכולים להתיישב עם הדיאגנוזה של סרטן וילו.

 

 

טענות הצדדים

 

 

התובעת טענה כי הנתבעים התרשלו באי אבחון הגידול הסרטני עוד בספטמבר 1998 ולא במרץ 1999 וכי אם הגידול היה מאובחן אז, לא היה צורך בכריתת כל רחמה. הנתבעים טענו כי הטעות באבחון של ד"ר כהן אינה מהווה רשלנות היות והפתולוגיה של סרטן וילו, שהוא נדיר ביותר, דומה עד כדי זהות לזו של מחלות אחרות ושכיחות עד מאד, שגם מהן סבלה המערערת. הנתבעים טענו כי בעל מקרה, גם לו היה הסרטן מתגלה בעקבות הבדיקה הראשונה, עדיין היה הכרח לכרות לא רק את צוואר הרחם הנגוע אלא את הרחם כולו, כך שממילא לא האבחון השגוי הנטען הוא שגרם לנזק.

 

בנוסף טענו המשיבים, בהסתמך על חוות דעת מומחים מטעמם, כי כתוצאה מדלקת ממנה סבלה המערערת נגרם לה נזק קשה לחצוצרות (בלא קשר לאבחון השגוי), דבר שהביא אותה למצב של "עקרות מכאנית", כך שסיכוייה להרות באופן ספונטאני היו ממילא נמוכים מאד.

 

 

הכרעת בית המשפט

 

 

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי למרות שסרטן הוילו שהתגלה אצל המערערת הוא אכן נדיר, וקיים קושי ניכר לאבחנו בשל דימיונם הרב של מאפייניו הפתולוגיים למאפייני מחלותיה האחרות של המערערת, הנפוצות בהרבה, היו צריכות להדלק "נורות אדומות רבות' אצל ד"ר כהן בטרם ייתן חוות דעת כה החלטית הקובעת בנחרצות כי בבדיקה שהועברה אליו אין כל עדות לגידול סרטני.

 

 

בקביעתו לקח בית המשפט בחשבון את העובדה שסרטן וילו תועד היטב בספרות הרפואית בתחום הפתולוגיה, וכי ד"ר כהן עצמו אישר כי הכיר סוג סרטן נדיר זה הן מן הספרות המקצועית והן מכנסים שבהם השתתף וידע על הקושי לאבחנו מדלקת, כי המערערת היתה באותה עת בגיל שבו יש סיכון מוגבר לפיתוח סרטן זה, כי ד"ר כהן ידע כי המערערת סובלת אף ממחלה המקשה על אבחון סרטן הוילו וכי הדגימות שנאספו בבדיקה הראשונה היו "פירורים קטנים מפני השטח ללא רקמה מתחתיה" (המקשים מאד על יכולת האבחון, גם לשיטת ד"ר כהן עצמו).

 

 

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי "בנסיבות כגון אלה לא יכול היה ולא צריך היה ד"ר כהן להגיע למסקנות פסקניות"

 

במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין, אישר בית המשפט העליון את קביעותיו של בית המשפט המחוזי.

 

 


 


עודכן ב: 24/01/2013