במקרה של פיטורי עובד שנחתם עימו חוזה העסקה לתקופה קצובה, שאין בחוזה סעיף המתייחס לתקופת ניסיון המאפשרת לפטרו לפני סיום החוזה , הרי שיש בכך הפרה של חוזה העסקה לתקופה קצובה.


בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע במקרה של הפרת חוזה העסקה על ידי המעסיק, כי "הבסיס לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה הינו יתרת השכר עד לסוף תקופת החוזה, ועל הטוען אחרת לשכנע את בית הדין, כי העובד לא עשה להפחתת הנזק" (דב"ע לח/84-3 עירית רמלה נ' מיכאל בן דוד פד"ע י ' 169; דב"ע נב/101-3 צבי אבנשפנגר נ' עוף ירושלים בע"מ פד"ע כה 499).


בפסיקת בית הדין האזורי בחיפה, בנסיבות הפרת חוזה העסקה על ידי המעסיק, נפסקו לעובד פיצויים בגין הפרת הסכם קצוב בסך של 41,924 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 8,000 ש"ח


עובד שפוטר בטרם הסתיים חוזה העסקה, הסתמך על עבודה לתקופה ממושכת בהתאם לחוזה לתקופת קצובה לפחות. עובד שהסתמך על תקופת העסקה של שנה לפחות, כפי שמקובל במרבית חוזי העסקה, נותר ללא מקור פרנסה, וזכאי לקבל פיצוי כספי בגובה השכר שעתיד היה להשתכר משך תקופת העסקה של שנה או יותר בהתאם לחוזה העסקה וזאת בניכוי השכר שקיבל בגין תקופת העבודה בה עבד.


• עובד שעבד על פי הסכם לזמן קצוב ופוטר בלי סיבה מוצדקת ומבלי שהפר את חוזה העסקה, יכול לטעון בנוסף לפיצוי הכספי בגין יתרת השכר עד לתום תקופת החוזה גם לפיצוי בגין עוגמת נפש לאור הפרת הסכם העסקה על ידי המעסיק ולאור ההתנהגות הפוגענית וחסרת תום הלב מצד המעסיק.