בני זוג יכולים לערוך הסכם פירוד ביניהם, הכולל אופציה לגירושין. אם ברצונם להימנע מ"גירושין מכוערים", שבהם אחד מהצדדים מאיים בסירוב להתגרש ככלי מיקוח וניגוח, וזאת כדי להשיג תנאים טובים יותר מבחינתו.

 

בני זוג שבוחרים שלא להיגרר ל"מירוץ סמכויות" ולתחרות, מי משניהם יגיש ראשון תביעה לביהמ"ש או לביה"ד הרבני,כדי לזכות ביתרון טקטי,לגבי המקום ואופן ניהול המשפט בעניינם, יכולים לכלול בהסכם הפירוד פיסקה, שבה הם מתחייבים , שלא לכרוך עניינים מסוימים בתביעת גירושין אזי, אם למשל הבעל יחליט להגיש תביעת גירושין, הוא יהיה מנוע מלכלול בתוך התביעה את עניין מזונות האישה ואת עניין רכושם של בני הזוג.

 

בני הזוג יכולים במסגרת ההסכם להסכים במפורש, שאם אחד מהם או שניהם ירצו להתגרש, אזי לבית המשפט לענייני משפחה תוענק סמכות ייחודית לדון בעניין משמורת ילדים, בעניין המזונות, וכן בעניין רכוש הצדדים.


הסכמה מעין זו עשויה למנוע סיבוכים, הקשורים ל"מירוץ הסמכויות", על פיו האישה מנסה להקדים ולהגיש תביעות בנושאי משמורת ילדים, מזונות ורכוש בבית המשפט לענייני משפחה, או שהבעל מנסה, אף הוא, להקדים ולהגיש תביעת גירושין בבית דין רבני יחד עם כריכת הנושאים הנ"ל לתביעתו.

 

כאשר הבעל מקדים את האישה ומגיש תביעת גירושין, נושא משמורת הילדים נכרך באופן אוטומטי לתביעת הגירושין, והבעל יכול גם לכרוך באופן מפורש את נושא מזונות אשתו ואת נושא רכושם של הצדדים. שני בני הזוג עלולים להיקלע לסבך "מירוץ הסמכויות", בו "כל המקדים זוכה", במובן זה, שהצד הזריז מכתיב היכן יתבררו עניינים משפטיים מסויימים, בין הבעל לבין האישה, דהיינו בביה"ד הרבני או בביהמ"ש למשפחה.

 

לעומת זאת אם בני הזוג עורכים הסכם בכתב, שלפיו לבית המשפט לענייני משפחה תהיה סמכות ייחודית לדון בנושא משמורת הילדים,והסדרי ראייתם,וכן בנושא המזונות ובנושא הרכוש, אזי מה שיישאר במחלוקת ביניהם, אם בסופו של דבר הם יחליטו להתגרש, לא יהיה אלא סכסוך אזרחי גרידא, בלי כל סחיטה רגשית או כספית בקשר לעניין מתן הגט עצמו.