חלוקת דירת מגורים טרם הנישואין

 ידוע זה מכבר, כי דירת המגורים, הינה גולת הכותרת של חזקת השיתוף, ומאחר והסטטיסטיקות מעידות על עלייה מואצת במגמת הגירושין, הרי אח טבעי הוא שמחלוקות לעניין חלוקת דירת מגורים, הולכות ומתרבות, ומגיעות באופן תדיר לפתחם של בתי המשפט.

ביום 26/12/12, קבע בית המשפט העליון בבע"מ 1398/11, בהלכה חדשנית שנקבעה ברוב של כבוד השופט דנציגר וכבוד השופט עמית, כי בעל יעביר לאשתו, מחצית מן הזכויות בדירה הרשומה על שמו, אותה רכש ללא משכנתא, כארבע שנים לפני הנישואין וטרם היכרותו את אשתו, ואשר בה התגוררו הצדדים בחלק מ 15 שנות חייהם המשותפות.

השתלשלות התהליך, היה כדלקמן: תחילתו בבימ"ש לענייני משפחה, אשר הסתמך על עדות האישה, שטענה כי כוונת הצדדים הייתה למכור את הדירה ולרכוש מהתמורה ובצירוף חסכונות משותפים מחשבון הבנק המשותף, דירה אחרת. לחיזוק עדות האישה, נוספה עדות חבר המשפחה, שהעיד כי הצטרף לבני הזוג בעת מציאתם דירה חילופית, ואף היה עד למו"מ אותו ניהלו הצדדים על הדירה, מו"מ אשר בסופו של יום לא הבשיל לידי רכישה.

על סמך עדויות אלו הוכרע גורל הדירה, וביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי על הבעל להעביר לאישה מחצית מזכויותיו בדירה, לאור ההתנהלות שהעידה על הסכמת הבעל לשיתוף האישה בזכויות בדירה.

הבעל ערער לביהמ"ש המחוזי, וערעורו התקבל, ונתמך על סעיף 5 א(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, המוציא רכוש אשר נרכש לפני הנישואין, באופן ברור ומפורש, מכלל הנכסים אשר יש לאזנם במועד הגירושין.

הערעור שהגישה האישה לעליון התקבל!!! העליון יצא בהלכה חדשנית, וזאת למרות שאין חולק כי הדירה נרכשה מספר שנים לפני הנישואין מכספו של הבעל וללא משכנתא, נקבע כי האישה שותפה בזכויות בחלקים שווים עם הבעל בדירה זו, בה חיו לאורך שנים חיי שיתוף. נקבע כי הוכחה כוונת שיתוף, לאור עדות האישה לפיה ראתה בדירה נכס משותף, ובהתבסס על הסכמות הצדדים לרכישת דירה משותפת גדולה ו/או יקרה יותר, שתמומן מכספי מכירת הדירה, ובתוספת חסכונות משותפים, והכל מבלי שהובאו ראיות סותרות ע"י הבעל.

עד היום, פסיקות בית המשפט העליון, אשר קבעו כי יש לתת לאישה מחצית מן הזכויות בנכס, עשו כן, לאחר שהובאו ראיות לבית המשפט, המעידות על ביצוע שיפוץ משותף בנכס, או נשיאת האישה בנטל תשלומי המשכנתא.

במקרה דנן, כבוד השופט דנציגר קבע הלכה חדשנית, כי גם אם הדירה נרכשה במלואה וללא משכנתא ע"י הבעל מספר שנים טרום הנישואין, ואף אם נרשמה רק על שמו, יש לחלק את הזכויות בדירה בחלקים שווים בין הצדדים, וזאת לאור הוכחת כוונת שיתוף בנכס.

על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס, נקבע כי אין צורך להציב רף הוכחה גבוה של מצג ו/או הטעייה אקטיבית, ודי במצגים נמשכים בדבר כוונה למכור את דירת המגורים ולרכוש דירה חדשה משותפת, כפי שהתרחש במקרה דנן. בן הזוג הרשום בנכס, שמציג מצגים נמשכים כאלה כלפי בן הזוג שאינו רשום, יהיה מנוע מלטעון בדיעבד, כי לא די בהם כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית בנכס.

במקרה דנן הוכחו הבטחות ומצגים נמשכים והוכח שסוגיית הדירה עמדה לא אחת במהלך השנים במרכז הדיון בין בני הזוג, כאשר זוהי הראייה שכוונת הצדדים למכור את דירת המגורים ולהשתמש בכספי התמורה מהווה "דבר מה נוסף" כנדרש לביסוס טענת שיתוף ספציפי.

עו"ד מאיר אזוט – עורך דין ומגשר
**כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי . המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.