שלילת כתובה עקב הוכחת בגידה במיילים

תכתובות מיילים שהפלילו בבגידה, וגרמו לחיוב בגירושין ושלילת כתובה – פס"ד שניתן ע"י ביה"ד הרבני האזורי בנתניה, ביום 18/03/2013, בתיק מס' 859651/1

טענות הצדדים: עסקינן בזוג אשר נישאו בשנת 1970, נולדו להם ארבעה ילדים בגירים וביום 28/7/2011 פתח הבעל תביעת גירושין כנגד אשתו, לאחר ששבע שנים נמנע מלהתגרש מאשתו. עילת הפרידה נעוצה ביחס משפיל ומזלזל של האישה, עלבונות והלבנת פנים, דיכוי, פגיעה, אי עמידה בהבטחות, וחמור מהכל - מניעת יחסי אישות, תוך ניהול חיי הפקרות והוללות עם גברים זרים, דברים שהבעל מחה כנגד האישה בהתכתבויות ביניהם, והאישה הודתה בהם בכתב, אלא שבקשה להשתנות.

הרקע: הבעל עזב את דירת הצדדים בשנת 2005, ומאז הצדדים חיו בנפרד. שבועיים לאחר עזיבתו, הכיר הבעל אישה רוסיה ותוך ימים ספורים עבר לגור עימה. לאחר עזיבתו את אשתו, ולאור בקשתה לנסות הליך של שלום בית ויעוץ זוגי בשנת 2007, הוא נפרד מהבחורה הרוסייה, וחזר לביתו, תוך כדי שמשקיע הוא בנסיעה לחו"ל עם אשתו, ואף בנסיעה לצימר בצפון. במקביל נודע לבעל עפ"י התכתבויות במייל שהומצאו לידיו, כי האישה ניהלה רומן עם חבר נשוי מהעבודה, נסעה עימו לסקי, קיימה עימו יחסים, ניהלה התכתבות עימו בו הבטיחה לו שלא תקיים יחסי אישות עם בעלה, ואף בקשה ממנו רשות לנסוע עם הבעל למקומות הנופש.

הבעל טען כי רכבו של החבר מהעבודה זוהה פעמים רבות בשעות הלילה ליד בית האישה, לרבות ע"י שומר הכפר, ואף אנשים נוספים פינו את דירתם לצורך בגידת האישה והחבר. בעקבות האמור, ומשהבין הבעל כי האישה בוגדנית, כי מערכת היחסים חסרת סיכוי, וכי יעוץ זוגי הינו חסר טעם לאור סירוב האישה לעזוב את מקום עבודתה כתנאי לשיקום האמון - פתח הבעל תביעת גירושין שבה דרשה האישה שלום בית ולחילופין את כתובתה, ובמקביל פתחה האישה תיק לחלוקת רכוש בביהמ"ש.

האישה טענה שהגם שהבעל נטש אותה בעקבות בגידתו עם הבחורה הרוסייה, מוכנה היא לשלום בית, ובתנאי שתיפסק בגידתו בה. בנוסף טענה כי אם הבעל יתעקש על גירושין ממנה, תתעקש היא על כתובתה ופיצויים והיוון חלקה בפנסיית שארים, בעקבות בגידתו בה. בנוסף, האישה טענה שלא בגדה, וכי ההתכתבויות במיילים עברו עיבוד ונשתל בהם סגנון מפליל, ואינם מהווים הוכחה ו/או ראייה לקשר אינטימי, ובפרט שלקשר אופי מקצועי וידידותי בלבד.

בנוסף טענה האישה כי עדות לראיית רכב החבר חונה ליד ביתה אינה מעידה על בגידה. בנוסף טענה כי תביעה לפירוק שיתוף מטרתה לשם שימור זכויותיה הרכושיות, אינה סותרת את רצונה בשלום בית. בנוסף טענה כי הבעל נחשד בהטרדה מינית, והתלונה במשטרת ישראל נמחקה בהמשך ע"י המתלוננת.

בכתבי טענותיו טען הבעל, כי הכיר את בת זוגו הרוסייה רק כשהחליט לסיים את הקשר עם אשתו, ואף הביא עד להוכחת טענתו זו. בנוסף טען, כי אופן התנהלותה של האישה מעיד, כי איננה רוצה בשלום בית אמיתי, אלא במימוש ההון הנצבר ברכוש הנובע ממהלך החיים המשותפים. בנוסף טען, כי בגידתה מונעת את כתובתה, וחוץ מזה, לא ניתן לקבל גם מחצית מהרכוש המשותף וגם כתובה. הבעל הוסיף כי בשל הטלת דופי בו ע"י האישה לעניין הטרדה מינית, כאשר מסמך מטעם משטרת ישראל מעיד על ניקיון כפיו, יש לחייבה בגט.

בנוסף טען, כי האשה עברה על דת ועשתה מעשים מכוערים, ואף המשיכה לבגוד בו תוך כדי הליך שלום בית ביניהם, ולפיכך בקשתה לשלום בית אינה כנה, ותביעותיה הרכושיות רק מלמדות על מטרתה האמיתית להרוויח כספים ולבצע מקצה שיפורים, כאשר לאור העדויות אף כתובתה נמנעת ממנה.

החבר מהעבודה העיד כי הוא והאישה חברים למקצוע, וכי הקשר ביניהם מתבסס על חשבונות אקטואריה. לגבי המיילים בעלי נוסח אינטימי ואירוטי, טען שזה סוג של הומור שחור ובוטה בין חברים, אך אינם מעידים על בגידה, וזוהי הפרזה והאשמה מרחיקת לכת. לאחר מכן טען כי חלק מהמיילים עברו עיבוד, וניכר כי שתלו בהם נוסח מפליל, וכי הוצאו מהקשרם. החבר שלל ברוב הזמן את טענת ההתייחדות עם האישה, אך במקביל סירב לבדיקת פוליגרף.

טענת "שלום בית": ביה"ד פסק כי תביעת פירוק שיתוף אינה מהווה חלק מהליך של שלום בית, אלא אך ורק הליך של תביעה למתן צו הצהרתי על זכויותיה. למרות ההקבלה במועדי ניהול ההליכים בבימ"ש ובביה"ד - לכל אורך התנהלות ההליך בתביעת הרכוש בבימ"ש עד לסיומו– האישה דרשה פירוק שיתוף מיידי מבלי שציינה בבימ"ש את רצונה בשלום בית- וטענה זו נטענה על ידה רק בבית הדין. לאור האמור לעיל, הסיק ביה"ד כי טענותיה של האישה הן מן השפה ולחוץ, כאשר כל העומד לנגד עיניה הוא השגת רווחים ממוניים, ולכן מעגנת היא את בעלה, ולכן דחה את טענתה לשלום בית.

לאחר שהתברר כי שני הצדדים אינם רוצים זה את זה חל עליהם דינו של רבנו ירוחם לפיו, באם הבעל והאשה שניהם מורדים זה בזה, כופין או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה.

בנוסף, טען ביה"ד כי ההתכתבויות מיילים בין האישה לבין החבר, מכילים דברי זימה נוראיים, בלתי ניתנים לציטוט, ומעידים על סטיות אבנורמליות, ויש צד להניח כי הצדדים קיימו התייחדות, ובפרט לאחר שהחבר מהעבודה לא הכחיש את ההתכתבויות במצח נחושה, אלא הודה באמיתותם, רק טען שזה הומור שחור שאינו מעיד על בגידה, ובהמשך רק טען לזיוף, ושאר התבטאויות מינוריות לאור ההאשמות הכבדות.

מתוך ההתכתבויות מסיק ביה"ד כי לא רק שדיברו והתכתבו העד והאישה בענייני זימה, אלא אף נעשו על פי המתואר שם מעשים מכוערים, ואף קוימו יחסי אישות נורמאליים ובלתי נורמאליים, וזאת למרות הכחשותיה של האישה, ראיות אלו היוו עבור ביה"ד בחינת רגליים לדבר.

דבר כיעור – מקום אופל והגפת דלתות: לאחר שהחליט ביה"ד כי האישה עברה על דבר כיעור, ועברה על דת יהודית, לפי שמובא בכתובים "משחקת עם בחורים...", או " שהיו יוצאים ממקום אופל או מעלים זה את זה מן הבור או שראוהו... מנשקים זה את זה, או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות (במנעול) וכיוצא בדברים אלו (לפי ראות עיני הדיינים)", או " שהיו שניהם יוצאים ממקום האופל" שהמפרשים קובעים כי הינו מקום סתר ומיוחד לעבירה, שאין דרך למעט לגר שם להיכנס אליו, והגיפו בו הדלתות, וניכרים הדברים שהייתה שם עבירה, לפיכך הסיק ביה"ד כי בתכתובות המיילים, נעשתה עצת זימה לשם יחוד, ובכדי לבצע מעשי כיעור, שהדין קובע לגביו, כי הבעל יכול לגרש את האישה בעל כורחה, והיא מפסידה כתובתה אף ללא התראה.

למרות הכחשת האישה את דברי העד על התייחדותם של השניים, הגורם לכך שההתכתבויות אינן בחינה של עדות ממש, אך לכל הפחות יש כאן בחינה של "רגליים לדבר", ראיות לכאורה לאמיתות הדברים.

התראה בדבר כיעור: כשברור שהיה מעשה כיעור ע"י עדים, המעיד על שם רע, גם אם אין עדות ברורה לזנות, מפסידה האישה כתובתה ומצווה לגרשה, ואפילו ללא התראה.

ביה"ד קבע, כי במקרה דנן, מעבר לכך שהאישה הודתה במייל שכתבה לבעלה כי מעדה, ההתכתבויות אכן העידו על מעשי כיעור וזנות, ואף הבעל התרה באשתו מספר פעמים, ולאחר הבטחתה לתקן דרכיה, הסכים הוא לחזור לשלו"ב ולהשקיע בשיקום הנישואין, כאשר האמור, עולה לכדי התראה ברורה, הגורמת לאישה להפסד כתובתה.

האישה איבדה את אמינותה, לאחר שהכחישה התייחדות למרות עדות לדבר, לאחר שניסתה להפליל את הבעל בבגידה בה בהעלאתה טענות לבגידות מרובות מצידו בשלב הסיכומים, לאחר שניסתה לפעול לשינוי חזית משפטית בהעלאתה טענות לאלימות פיזית ונפשית קשה מצד הבעל, טענות אשר שוב הועלו לראשונה בשלב הסיכומים, ואף לאחר שטענתה כי הוגשה כנגד הבעל תלונה לעניין הטרדה מינית הוכחה כשקרית, וביה"ד החליט למוחקה מהסיכומים.

הבעל הסכים להיבדק במכונת אמת אך ב"כ האישה התנגדה, ואף החבר מהעבודה התנגד בתוקף להיבדק. ביה"ד קבע כי בכל מהלך הדיונים, העדויות והסיכומים, גרסת הבעל הינה אמינה אל מול שקריה הרבים של האישה, שנועדו לעגן את הבעל ולסחוט טובות הנאה רכושיות שלא כדין.

נקודות המחלוקת נקבעו כדלקמן: מי מהצדדים אשם בפירוק הנישואין, והאם התברר כי מה שנטען ביחס לאישה אמת הוא אם לאו.
לאחר שהאישה הודתה במכתביה לבעל כי הייתה עבורו אישה רעה, וזאת בשלושה מכתבים שונים לאורך מספר שנים, הרי היא מעידה בעד עצמה, ולפיכך תביעתה לכתובתה ולפיצוי כספי אגב הגירושין נדחית, והיא חייבת לקבל גט לאלתר. -הרב שניאור פרדס – דיין.

בית הדין כבר הביע את עמדתוכי דרישה לחלוקת רכוש, בפרט בדירת המגורים המשותפת, סותרת טענת שלום הבית של מגיש התביעה הזו.

יש לראות בצדדים כבני זוג המורדים זה על זה שיש להורות להם להתגרש לאלתר.

אני גם מצטרף לנימוק הנוסף שהעלה חברי בנוגע לעילת הגירושין המייחס דבר כיעור לנתבעת. תכתובות המיילים הארוטיות המכוערות שהומצאו על ידי התובע, וחקירת החבר מהעבודה שעמו התכתבה הנתבעת, אכן מעלות חשדות קשים לניאוף. העד טען בתחילה שהוא שכח את תכני המיילים הללו – והדבר מעלה חשש לדין מרומה.

כאשר אדם נחשד בקיום יחסי אישות עם אשת איש, ובפרט כשמדובר בחקירה בפני בית דין, באם זהו שקר - היה עליו להכחיש את הדבר מכול וכול. בהמשך טען העד כי המיילים מזויפים. הצעת התובע שכל הצדדים ייבדקו בפוליגרף– נדחו על ידי ב"כ הנתבעת. עובדה זו מעידה על היעדר תום הלב של הנתבעת.

אמנם גם התובע הינו נואף, אך מאחר והוכח כי האישה הנואפת היא האשמה בפירוק הנישואין, לפיכך יש לקבל את תביעת הגירושין של התובע, לדחות את טענת שלום הבית של הנתבעת, ולחייב את הצדדים להתגרש. הרב אריאל ינאי – דיין, ומצטרף לדברים, הרב מיכאל עמוס – אב"ד.

***כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי . המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.