הסכם שכירות למראית עין: שוכרים שהוגש נגדם צו פינוי התעקשו להישאר בדירה

לאחרונה הוגשה לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה לפינוי שוכר מדירת מגורים בצפון הארץ. בעל הנכס טען כי רכש את הדירה מהשוכר כאשר הוא היה בתהליך של כינוס נכסים, וזאת כדי לאפשר לו ולמשפחתו להישאר בדירה.

בין בעל הנכס והשוכר נחתמו לאורך הזמן שני הסכמים, הסכם שכירות והסכם פינוי מושכר. טענת בעל הנכס הייתה שכאשר הופסקו דמי השכירות הופר ההסכם הראשון, ולכן נחתם ההסכם לפינוי השוכר מהדירה.

לטענתו של השוכר, הוא ובעל הנכס חברים שנים ארוכות, וההסכמים ביניהם היו פיקטיביים ולא ייצגו את המציאות. לגרסתו, לא הייתה הפרה של ההסכם מאחר שהיה בטל מלכתחילה, זאת לפי סעיף 13 לחוק החוזים תשל"ג-1973 העוסק בהסכמים למראית עין.

מכורח הסתירה הברורה בין הצדדים, בית המשפט נאלץ להכריע בשאלה מה טיבם של ההסכמים שנחתמו. האם היו כשרים וחוקיים כפי שטען בעל הנכס, או שהיו פיקטיביים כפי שטען השוכר?

בעל הנכס והשוכר הפכו מחברים לאויבים

הצדדים היו למעשה חברים קרובים טרם התביעה. לפני עשור נקלע השוכר לתסבוכת כלכלית חמורה אשר הביאה אותו למצב של כינוס נכסים. בשל כך הוא פנה לחברו שירכוש את הדירה שבה התגורר, וזאת כדי לסייע לו להמשיך לגור בביתו עם המשפחה.

התנאי היחידי של החבר היה שלאחר מספר חודשים השוכר יקנה ממנו חזרה את הנכס, וישיב לו את ההוצאות שנלוו לקנייה, כדוגמת מס רכישה והוצאות עורכי דין. אך הרכישה החוזרת לא התבצעה, מצבו הכלכלי של השוכר לא השתפר והוא ביקש מבעל הנכס ארכה לקנייה החוזרת.

לאחר מספר שנים, השוכר עדיין לא הצליח לחזור לנכסיו וכך נחתם בין הצדדים הסכם שכירות ראשון לתקופה של ארבע שנים. הצדדים קבעו כי גובה השכירות יעמוד על כ-8.5 אלף שקלים, שאותם יעביר השוכר לבעל הנכס מידי חודש. לאחר שנתיים השכירות אף עלתה ב-2,000 שקלים נוספים, זאת למרות שמצבו הכלכלי של השוכר לא השתפר.

בעל הנכס הסכים לוותר על חובות השוכר בתמורה לפינויו המיידי מהדירה

שנתיים מאוחר יותר, השוכר התקשה בתשלום החובות לנושים והפסיק לשלם את השכירות לחברו, מחזיק הנכס. יתר על כן, הוא לא הצליח להשיב את כספי ההלוואות מידיד משותף שהכיר לו החבר; הלוואות שלקח כדי לצמצם את החובות שהצטברו לו.

בשלב זה פנה בעל הנכס לחברו ודרש ממנו וממשפחתו לפנות את דירת המגורים שהייתה בחזקתו. נוסף על כך, הוא אמר שבתמורה לפינוי הוא מוכן לעזור לו פעם אחרונה, והציע לשלם את חובותיו למלווה ולוותר על הכספים שלא שולמו בשכירות.

השוכר חתם על הסכם לפינוי הנכס, ולאחריו קיים החבר את הבטחתו ושילם את יתרת חובותיו למלווה הכספים ולנושים השונים. כמו כן הוא הלווה לשוכר סכום של 100 אלף שקלים במטרה לסייע לו בתשלום השכירות לדירה שאליה יעבור. עם זאת, למרות ההסכם שנחתם והכספים שהועברו, השוכר ומשפחתו המשיכו להתגורר בדירה שבבעלות החבר.

השוכרים טענו: החתימה הושגה בהטעיה ובמרמה

בבית המשפט השוכר ואשתו הציגו את גרסתם שלפיה ההסכמים נחתמו רק למראית עין, ולכן הם בטלים ולא בתוקף, זאת על פי חוק החוזים תשל"ג-1973.

בעדותם הסבירו כי חוזה השכירות נחתם על ידם כשחלקו ריק, ובעל הנכס השלים בכתב ידו את הפרטים באופן עצמאי אחרי החתימה. הם טענו שהחוזה נערך מלכתחילה לבקשת בעל הנכס, רק כדי שיוכל להציג אותו בפני הבנק ולקבל ממנו הלוואה.

לטענתם, בעל הנכס ידע כי הם צריכים כסף רב באופן מיידי בשל כל החובות שצברו. הוא התנה את החתימה על הסכם פינוי המושכר בתשלום כל ההלוואות שהיו חייבים, כיוון שידע שלא יוכלו לסרב להצעה.

השופט הדגיש כי מהעדויות הסותרות לא ניתן לקבוע מה התרחש בין הצדדים, ולכן הוא ביסס את החלטתו על הראיות שהוגשו לבית המשפט. הוא קבע כי על פי רישום הזכויות במנהל מקרקעי ישראל, המשכיר הוא אכן בעל הנכס, ואין שום אסמכתא שלפיה לשוכר ישנן זכויות לגור בנכס ללא תשלום.

יש לך שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף

עוד קבע השופט כי הסכם השכירות עמד בתוקף מספר שנים, כשהשוכר ואשתו היו משלמים לבעל הנכס את הכסף שעליו הוסכם, כך שלא ניתן לקבל את טענתם כעת שההסכם שימש רק למראית עין. לגבי הסכם פינוי המושכר קבע השופט כי השוכר ואשתו חתמו על תנאיו, מה שהיווה את אישורם לעניין, ולא משנה מה היו מניעיו של כל צד.

לסיכום, השופט קבע כי התביעה מתקבלת והשוכר ומשפחתו מחויבים לפנות את הנכס באופן מיידי. נוסף על כך, הוא חייב אותם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 שקלים, סכום נמוך ביחס להליך, שנקבע מתוך התחשבות במצבם הכלכלי הקשה.

ת"א 50183-03-17