בית משפט השלום בתל אביב יפו קיבל לאחרונה תביעת חוב שהוגשה בין קרובי משפחה על סך כולל של יותר ממיליון וחצי שקלים. השאלה שעלתה בפסק הדין הייתה בנוגע לטיב העברת הכספים - האם כהלוואה או כהשקעה.
הגבר טען כי הוא מסר את סכומי הכסף לבן דודו בהלוואה, כדי לסייע לו במיזמים שקידם בתחום ההתחדשות העירונית. מאחר שעברו מספר שנים והכספים לא הוחזרו לו, הוא החליט להגיש תביעת חוב כנגד בן הדוד וכנגד האחיין שסייע לאביו בעסק.
מנגד, בן הדוד גרס כי הכספים ניתנו כהשקעה, בידיעתו המלאה של הגבר, ושימשו את החברה שהקימו יחד במטרה לקדם פרויקטים בתחום הנדל"ן. הוא טען כי לא כל השקעה מניבה תוצאות, ותמיד קיים סיכון אם העסק אינו צומח והכספים לא מוחזרים.
הגבר העביר סכומי כסף גדולים לבן דודו לטובת למיזמי נדל"ן שאותם קידם
במפגש משפחתי בן הדוד סיפר לגבר כי הוא שיתף פעולה עם חברה פרטית העוסקת ביזמות בתחום המקרקעין. בסיום שיחתם הגבר הביע את רצונו להשקיע כספים בפרויקט כדי לקבל מהרווחים.
לאורך כמעט שנה העביר הגבר סכומי כסף גדולים לידי בן דודו, תוך שהאחרון מעודד אותו ומספר לו על פרויקטים נוספים שהוא עתיד לקבל. אף על פי שלא קיבל חזרה שום כספים, בחר הגבר להעמיק את השותפות העסקית עם בן דודו. הם הקימו חברה פרטית שבמסגרתה נוהלו מיזמים של התחדשות עירונית, ושמניותיה היו רשומות על שם הגבר.
לאחר שבן הדוד ביקש מהגבר הלוואה על סך 100 אלף שקלים, והחזיר לו פחות ממחצית ממנה, חתמו השניים על מסמך אישור חוב. במסמך נכתב כי סך כל הכספים שהועברו מהגבר לבן דודו עומדים על מיליון ו-600 אלף שקלים, וכי ההלוואה תוחזר מכספי ההכנסות בעסקי הנדל"ן שלו.
בעקבות מסמך אישור החוב, בן הדוד העביר לגבר רשימה של עשרות פרויקטים שונים שבהם הוא לקח חלק באותו זמן, כולל הרווחים שהוא צפוי לקבל מהם. הגבר טען כי הסיק מכך שלא יעבור זמן רב עד שכספיו יוחזרו לו שכן סכומי ההכנסות, אף שהיו משוערים, היו גבוהים למדי.
בן הדוד התלונן למשטרה שהגבר הצית את דירתו בניסיון לקבל חזרה את הכסף
לאחר שנה בלי שקיבל חזרה את כספו, הגבר דרש אותו מבן הדוד וטען כי הוא התחמק ממנו בגסות, מה שהוביל לקרע משפחתי. בן הדוד טען מצידו, כי הגבר דרש ממנו את הכסף בתוקפנות, ובמקביל דירתו כמעט הוצתה מספר פעמים, מה שהוביל אותו לחשוד בו במעשה.
בן הדוד טען בבית המשפט כי נוסף על ניסיונות החבלה שביצע הגבר בביתו, הוא ספג ממנו אלימות פיזית ומסכת שלמה של איומים כדי לקבל כסף שכבר הושקע בפרויקטים שעוד לא הספיקו לצמוח ולהניב רווחים.
בעקבות התלונות שמסר במשטרה על החבלה שנגרמה לדירתו, בן הדוד אף הוציא צו הרחקה נגד הגבר ונגד בנו לתקופה של חצי שנה. אירועים אלה הובילו לנתק מוחלט בין קרובי המשפחה ולהגשת תביעת חוב לבית המשפט בידי הגבר נגד בן דודו.
מול תביעת החוב - בן הדוד טען כי זו הייתה השקעה שלא הניבה רווח
המחלוקת העיקרית שעלתה בדיון בבית המשפט הייתה האם הכספים שהעביר הגבר לבן דודו היו בגדר הלוואה או בגדר השקעה. הגדרת המונח חשובה מכיוון שהלוואה מחייבת את בן הדוד להשיב את הכספים במסגרת תביעת החוב, ואילו השקעה אינה מחייבת זאת.
בן הדוד אישר את הסכומים שקיבל מהגבר, אך לגרסתו העברת הכספים הייתה במסגרת השקעה בעסקי הנדל"ן שאותם הוא קידם. עוד הוא טען כי ההתנהלות מולו נעשתה בשקיפות מלאה תוך מסירת כל המידע הרלוונטי.
מהסברו של בן הדוד עלה כי עסקי נדל"ן אינם מתפתחים בשנים ספורות, וכי יש להמתין תקופה ארוכה יותר עד לקבלת רווחים משמעותיים. לטענתו, אין לגבר שום זכות לתבוע את תשלום הכסף שהושקע, ואין הוא אשם שהמיזם לא הספיק להבשיל ולהניב רווחים. הוא סיכם כי כל השקעה נושאת בצידה סיכון.
בן הדוד הציג בפני הגבר מצג שווא מוטעה לגבי התקדמות הפרויקטים
לפי קביעת השופט, הכספים אשר הועברו מהגבר לבן דודו נעשו במסגרת של הלוואה, כפי שעלה בבירור ממסמך אישור החוב שעליו חתמו והוצג כראיה בבית המשפט. לפי המסמך, העברת הכספים הוגדרה באופן חד משמעי במילה "הלוואה", כך שבן הדוד חייב להשיבה בתנאים שהוסכמו.
השופט חידד כי המסמך מתאר את הגבר כמעביר הלוואה לטובת עסקיו של בן דודו, ולא כשותף עסקי המעביר כספים להשקעה עתידית. נוסף על כך, אין סעיף במסמך שלפיו אם העסקים אינם מניבים רווח - לא יוחזר כספו של האיש, כפי שנהוג בהסכמים וחוזים העוסקים בהשקעות כספיות.
יש לך שאלה?
לא זאת בלבד, הוסיף השופט, אלא שהמסמך שהעביר בן הדוד לגבר ופירט לכאורה את התקדמות הפרויקטים בהם השקיע, היה למעשה שקרי. בתצהירו של בן הדוד הוא העיד כי אף אחד מהפרויקטים המוזכרים לא היה בתהליכי התקדמות, כך שהמצג שהניח בפני הגבר היה שגוי ומטעה.
לסיכומו של דבר, השופט קבע כי גרסת הגבר מתקבלת וטענות בן הדוד נדחות. לפיכך הוא הטיל על בן הדוד לשלם לגבר סכום של כמיליון ו-659 אלף שקלים, סכום הכספים שנחתמו במסמך אישור החוב, כולל ריבית והצמדה. יתר על כן חויב בן הדוד בתשלום נוסף של 60,000 שקלים בגין הוצאות בית משפט ושכר טרחת עורכי הדין.
ת"א 35228-04-18
עודכן ב: 19/12/2019