לפני כחודש התקבלה בבית משפט השלום בירושלים תביעת פיצויים של שני זוגות אשר רכשו דירות בשכונת גבעת זאב בפאתי ירושלים. התביעה נסובה על כך שדירות המגורים נמסרו לרוכשים בתאריך מאוחר מהמוסכם, זאת לטענתם, בעקבות מחדלים רבים של הקבלן שלא השלים את העבודות בזמן הדרוש.
הקבלן טען כי התביעה הייתה למעשה ניסיון של הדיירים להתחמק מתשלום כספים שהיו חייבים לו בעבור תוספות שביקשו ממנו לבצע. לטענתו, כל זוג חתם על הסכם חדש עם שינויי בנייה אשר דרשו תשלום נוסף. לא זו אף זו, תוספות הבנייה המבוקשות הן שעיכבו את מסירת הדירה וזאת בידיעת ובהסכמת הדיירים, כך על פי גרסתו.
שני הזוגות טענו בתגובה כי אמנם מועד המסירה עוכב פעם אחת בהסכמה בשל תוספות שונות שביקשו, אך התאריך שבו קיבלו את הדירות לבסוף היה כמעט חצי שנה לאחר התאריך החדש שנקבע, איחור שפגע ביכולתם להשכיר אותן ולהרוויח מהן. זאת ועוד, הם הוסיפו כי העבודה על התוספות שנקבעו בהסכם החדש כלל לא הסתיימה.
הקבלן שנתבע טען כי הרוכשים הסכימו לעיכוב במסירת דירותיהם
הקבלן לא כפר בעובדה כי הדירות נמסרו באיחור, אך לטענתו דבר זה לא היווה הפרה של הסכם המכר, זאת כיוון שהדיירים עצמם ידעו שיתרחש עיכוב בעקבות תוספות הבנייה אשר ביקשו ממנו בדירותיהם. נוסף על כך, בהסכם המכר צוין בפירוש כי בקשה לשינויי נדל"ן בדירה הקנויה תוביל לאיחור במסירתה.
בבדיקת בית המשפט נמצא כי שני הזוגות אכן חתמו על הסכמי מכר חדשים, שבהם נקבע כי מועד מסירת הדירות יהיה מאוחר יותר בכארבעה או חמישה חודשים. עם זאת, הדירות נמסרו באיחור של כעשרה חודשים מהתאריך המקורי, כלומר איחור של חמישה חודשים מהתאריך האחרון שהוסכם, מה שאכן היווה הפרה של הסכם המכר.
טענת הקבלן הייתה שהדיירים הסכימו לעיכוב הנובע מביצוע שינויי בנייה, זאת מאחר שחתמו על הסכם מכר חדש שכלל את פירוט השינויים הללו. בהסכם הראשוני לא פורטו תוספות ולכן הוא נקבע לתאריך מסוים, אך הארכת המועד בהסכם החדש נבעה מתוספות הבנייה שהדיירים עצמם ביקשו. לכן, גרס הקבלן, לא ניתן לטעון כי הדיירים לא ידעו שמסירת הדירה תתעכב עד שיסתיימו השדרוגים.
העיכוב לא היה תלוי בתוספות הבנייה, הדירות היו אמורות להימסר במועד שהוסכם
בתגובה לדברי הקבלן אמרו התובעים שבהסכם לא צוין כי השינויים ישפיעו על מועד מסירת הדירה. ההסכם החדש אמנם פירט את תוספות הבנייה אך תאריך המסירה שנקבע היה סופי, ללא תלות בשינויי הבנייה שביקשו.
יתר על כן, התובעים העידו כי טענתו של הקבלן בטלה מעיקרה, כיוון שדירה אחת מהשתיים נמסרה באיחור מבלי שבוצע בה השינוי שביקש הדייר - ריצוף בחצר. לא ייתכן אם כך שהעיכוב במסירה קשור לתוספת הבנייה שנקבעה. בני הזוג שקיבלו את הדירה בעיכוב וללא הריצוף המבוקש, שמרו לעצמם את הזכות לתבוע את הקבלן בנפרד על ליקויי הבנייה בדירתם.
השופט הכריע: האיחור במסירת הדירות היה בניגוד למוסכם
בהסכמי רכישה, בפרט של נדל"ן, נהוג לציין סעיף פיצויים בעקבות הפרת ההסכם על ידי מי מהצדדים. חתימת הקבלן על תאריך ספציפי במסירת הדירה כמוה כהתחייבות שבגין הפרתה ייקנס בפיצויים, כמקובל בהפרה של כל חוזה. גם אם נחתם הסכם מכר עדכני יותר, הקבלן מחויב לחוזה ולתאריך האחרון שנקבע.
במקרה זה, השופט קבע כי הדירות נמסרו מאוחר מהתאריך הנקוב בהסכם האחרון שנחתם, כך שהתקיימה הפרה ויש לפצות את הדיירים בגינה. כנגד טענת הקבלן השופט הכריע כי המועד שנקבע היה סופי ולא הובהר בהסכם שתוספות הבנייה יגררו עיכובים מעבר לתאריך הספציפי.
יש לך שאלה?
מקביעת השופט עלה כי טענות הקבלן היו יכולות להתקבל אם הסכם המכר החדש היה מנוסח בהתאם. כלומר, אם היה כתוב בחוזה המעודכן שהארכת מועד מסירת הדירה תלוי בהתקדמות הבנייה, אז חתימת הדיירים מהווה את הסכמתם לכל עיכוב נוסף מעבר לתאריך שנקבע. אך כאמור, חוזה המכר החדש לא טען כי שינוי התאריך נובע באופן ישיר מהתוספות המבוקשות.
לפיכך קיבל השופט את תביעתם של הדיירים, והשית על הקבלן סכום פיצויים של כ-41 אלף שקלים לכל זוג. נוסף על כך חויב הקבלן בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין של התובעים, סכום של כ-5,000 שקלים כל אחד.
תא (י-ם) 35901-12-14
עודכן ב: 19/12/2019