פרסם פוסט פוגעני על מסעדה וחויב לשלם פיצויים בגין לשון הרע

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעת לשון הרע, שהגישה חברה בעלת מסעדה נגד סועד שפרסם נגדה פוסט שלילי בפייסבוק. השופט קבע כי על הסועד לשלם לחברה 7,500 שקלים כיוון שדבריו בפוסט נחשבים לפרסום לשון הרע המזכה את החברה בפיצויים.

לפי העובדות שנקבעו בפסק הדין, פרסם הסועד פוסט בקבוצה ציבורית בפייסבוק, וכתב בו שבמסעדה מחייבים לקוחות ללא הסכמתם וללא ידיעתם, ואף נמנעים מליידע אותם בדבר עלות הפריטים בתפריט. נוסף על כך, הסועד המליץ שלא להגיע למסעדה והאשים אותה בין היתר ב"גניבה ללא בושה" וב"אפס שירותיות".

בעלי המסעדה טענו לנזק תדמיתי עקב הפרסום

לפי טענת החברה, בעת ביקורם של הסועד וחבריו במסעדה הם ביקשו לנכות מחשבונם את עלות אחת המנות, שכבר נאכלה על ידם, אך המלצר סירב לעשות זאת. למרות תסכולם, הם שילמו את החשבון במלואו אך מאוחר יותר העלה הלקוח לפייסבוק פרסום פוגעני נגד המסעדה שבמסגרתו טען כי החברה ועובדיה גנבים.

התובעת טענה שהפרסום בפייסבוק בייש אותה ונחשב לבריונות רשת. לטענתה, הסועד ביצע את המעשה כדי לגרום לה להשפלה, לביזוי ובמטרה לגרום לה לנזק. לפי דברי החברה, האשמתה בגניבה גרמה לה לפגיעה במוניטין ובשמה הטוב. לפיכך היא הגישה תביעה נגד הסועד ותבעה אותו בעקבות הפרסום בסך של 70 אלף שקלים לפי חוק איסור לשון הרע.

הסועד טען שהפוסט שיקף את ההתרחשות באופן אותנטי

מנגד, הנתבע טען שיש לדחות את התביעה מאחר שבהגשתה ניסו התובעים לגרום להשתקתו, תוך כדי פגיעה בחופש הביטוי. לטענתו, הפוסט שכתב נחשב להבעת דעה אישית לאחר שנתקל בחוויה שלילית במסעדה, הוא משקף באופן אותנטי ואמיתי את העובדות כפי שהתרחשו בפועל ועל כן אינו נחשב ללשון הרע.

נוסף על כך, הלקוח טען שגם אם ייקבע שמדובר בלשון הרע, עומדות לרשותו ההגנות שבחוק ביחס להבעת דעה ולאמת בפרסום לנוכח אמיתות דבריו. עוד טען כי במקרה שתיקבע פגיעה בשמה של החברה, מדובר בפגיעה מינימלית וחסרת חשיבות ממשית.

העלאת פוסט פייסבוק יכול להיחשב לפרסום לשון הרע המזכה בפיצויים

לאחר ששמע את טענות הצדדים, השופט קבע שיש לקבל את התביעה באופן חלקי. בפסק הדין צוין שיש לבחון את הביטויים השנויים במחלוקת בצורה אובייקטיבית ובמנותק מכוונת המפרסם או מהאופן שבו הבין הנפגע את הפרסום. על כן נקבע כי מספר אמירות בפוסט יכולות להיחשב לפרסום לשון הרע, אשר בכוחו לפגוע בחברה וללעוג לה.

השופט קבע שאמירות הסועד הציגו את החברה באופן שלילי ותכליתן הייתה לייצר סלידה כלפיה. כמו כן נקבע כי בכוחו של הפרסום היה לגרום לאדם סביר להימנע מלהגיע למסעדה. לפיכך, נקבע שהאמירות בפוסט הן בגדר לשון הרע.

השופט התרשם כי הפוסט בפייסבוק עורר דיון ער ברשת החברתית באשר לתוכנו, ולפיכך קבע שהוא מקיים את יסוד ה"פרסום" שבחוק.
לאחר שנקבע כי בדברי הלקוח בפוסט היה משום "לשון הרע" ובנוסף נקבע שיסוד הפרסום מתקיים, עבר בית המשפט לבחון האם עומדות לזכות הלקוח טענת אמת בפרסום. לפי קביעת השופט, הסועד לא הוכיח באמצעות ראיות את אמיתות דבריו כפי שהובאו בפוסט, ולכן אינו יכול ליהנות מהגנת "אמת בפרסום".

נוסף על כך, השופט החליט לדחות גם את טענת הסועד להגנה עקב הבעת דעה בתום לב. השופט פסק שהאשמת התובעת בגניבה לא נחשבת להבעת דעה לגיטימית אלא קרובה יותר להאשמה בשל ביצוע עבירה פלילית. לפי קביעתו לא מדובר אך ורק בהתרשמות של הלקוח ממעשי החברה, אלא בקביעה מוחלטת בנוגע לביצוע המעשים, מבלי שהונח לה כל בסיס.

פרסום מצומצם יחסית והיעדר נזק קונקרטי

לאחר שנקבע שמדובר בלשון הרע ושהנתבע חייב בפיצוי, פסק בית המשפט שבמקרה זה יש לקבוע את הפיצוי על הצד הנמוך. נקבע כי מדובר בפרסום מצומצם יחסית בתוך קבוצה בפייסבוק, כאשר מטרת הקבוצה היא לקיים שיח ביקורתי.

נוסף על כך, בית המשפט קבע שהחברה לא הראתה נתונים בדבר נזקים קונקרטיים שנגרמו לה עקב הפרסום, ולכן לא עמדו בפניו נתונים בדבר היקף הפגיעה.

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע

בית המשפט ציין שמדובר בהתרשמות של סועד ולא בפרסום תקשורתי עיתונאי שנחשב לאמין ומכובד יותר, והוסיף שהגולשים בקבוצת הפייסבוק ראו את הדברים באופן דומה.

לפיכך, בית המשפט חייב את הלקוח בתשלום פיצוי בסך של 7,500 שקלים לחברה ובהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 שקלים.

תאמ (ת"א) 71932-07-18