האם חברה המפעילה מתחם טיפוס חוויתי לילדים אחראית לפציעתה של ילדה בת עשר, אשר נפגעה בשורש כף ידה כשנפלה מאחד המתקנים? ומה הנזק שנגרם לילדה בעקבות התאונה?


בתביעה שהוגשה אל בית משפט השלום בראשון לציון, נסיבות התאונה תוארו על ידי הילדה עצמה וכן על ידי חבר משפחה שנכח במקום. שניהם תיארו כיצד מפעיל המתקן העלה את הילדה באמצעות שלט אל גובה של כשמונה מטרים, אף על פי שהביעה חשש מהגובה הרב וביקשה ממנו לעצור. בסופו של דבר התגלשה במתקן וכשניסתה לבלום את מהירותה באמצעות ידיה - נחבלה.


השופט קיבל עדויות אלה כמהימנות, וקבע כי המפעיל לא היה ערני מספיק לחששה של הילדה. מסיבה זו החברה הפרה את חובת הזהירות כלפי הילדה ואחראית לפצות אותה. מאחר שמדובר בחבלה קלה אשר חלפה כעבור שבועיים ולא הותירה נכות, גובה הפיצויים הועמד על סכום של 6,000 שקלים, אשר יופקדו בחשבון מיוחד שייפתח על שמה של הילדה עד שתגיע לגיל 18. כמו כן תשלם החברה את הוצאות המשפט בסכום של 2,800 שקלים.


כיצד פועל המתקן שממנו נפלה הילדה, ולמה ניסתה לעצור את גלישתה ממנו באמצעות ידיה?


במתקן המדובר, המפעיל מגביה את המשתתף אשר אוחז בידיו במוט במעלה המגלשה, עד לגובה מקסימלי של שמונה מטרים. ההפעלה מתבצעת באמצעות שלט, כאשר אין אפשרות להוריד את המשתתף אלא רק להעלותו. כדי לרדת מהמתקן, המשתתף חייב לעזוב את המוט שבו הוא אוחז ולהחליק למטה. במקרה זה, הילדה ניסתה לבלום את מהירות גלישתה באמצעות ידיה, וכך נגרמה הפגיעה.


אחרי קיבוע היד למשך כשבועיים, החלימה הפציעה. לכן התביעה הוגשה מבלי שהועלו טענות לנכות צמיתה וללא צירוף של חוות דעת רפואית לגבי שיעור הנזק. על פי גרסת התביעה, הילדה הגיעה אל המקום לחגוג את יום הולדתה עם בני משפחה וחברים. ידיד המשפחה העיד כי עמד ליד אותו מתקן וראה את התאונה.


הוא תיאר באופן ענייני ומהימן, כך על פי התרשמותו של השופט, כי תחילה המפעיל הסביר לכל הילדים שעליהם להצליב את ידיהם על החזה ולא לגעת במתקן עצמו בעת הגלישה. עם זאת, המשיך העד, המפעיל החליט להעלות את הילדים לגובה רב, כדי לאתגר אותם ומתוך תפיסה כי הפחד מהנה.


למה מפעיל המתקן העלה את הילדה לגובה רב אף על פי שהביעה חשש וביקשה לעצור?


העד המשיך וסיפר כי הילדה פחדה מהגובה וגם ראו עליה שהיא לא מרוצה מהסיטואציה וחוששת לרדת. מרוב חששה, המשיכה להחזיק את המוט עד שלא הייתה יכולה לאחוז בו עוד, וכך כשגלשה מטה ניסתה לבלום את נפילתה ונפצעה.


גם הילדה עצמה העידה כי חששה מאוד וביקשה מהמפעיל לעצור, אולם הוא לא הקשיב לה אלא המשיך להעלות אותה עד לגובה המקסימלי, ולאחר מכן הסביר לה שהיא חייבת לשחרר את המוט כדי לרדת. החברה הנתבעת לא הביאה עדים שיתארו נסיבות אחרות להשתלשלות העניינים, ואף לא זימנה את אותו מפעיל לתת עדות. על כן ולאור קבלת עדויות התביעה, קבע השופט כי התאונה אירעה כפי שהוצגה על ידי התביעה.


האם החברה המפעילה את המתקן אחראית לפציעתה של הילדה?


לאור קבלת גרסת התביעה לגבי נסיבות התאונה, קבע השופט כי החברה אחראית לנזקים שנגרמו לילדה בעקבות הפציעה. השופט הבהיר כי מפעיל המתקן צריך להיות ערני באופן מיוחד לרגשותיהם ורצונותיהם של הילדים המשתתפים במתקן, וכי הרצון לאתגר אותם לא יכול לבוא על חשבון חששם. כלומר, אם הילד מעוניין בכך, על המפעיל להפסיק את עלייתו לפני שהוא מגיע לגובה המקסימלי של המתקן.


אמנם המשתתף אינו קשור למתקן ויכול פשוט לשחרר את אחיזתו, אך לעתים הפחד עלול למנוע ממנו לעשות כך. במקרה כזה, המפעיל צריך לעצור את העלייה באמצעות השלט ולתת למשתתף אפשרות לגלוש מגובה נמוך יותר.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים


עוד המשיך השופט וקבע כי למרות אזהרתו של המפעיל כי יש להצליב את הידיים ולא לגעת במתקן בזמן הגלישה, הילדה לא קיימה את ההנחיה משום שחששה. לאור כל זאת קבע השופט כי החברה התרשלה ולכן אחראית לפצות את הילדה.


סכום הפיצויים נקבע על 6,000 שקלים לאור הפגיעה הקלה, ומלבד זאת חויבה החברה לשלם את הוצאות המשפט השונות בסכום נוסף של 2,800 שקלים.

 

 

ת"א 18351-04-18