לפני חמישה חודשים הגיש אדם תביעה בסכום של כ-296 אלף שקלים כנגד אשתו, בטענה שהיא מסרבת לצאת מהדירה אשר שייכת לו בלבד, וזאת בהתאם להסכם ממון שנחתם ביניהם בשנת 2013 וקיבל תוקף משפטי מחייב בבית המשפט אשר אישר אותו. סכום הפיצויים הנדרש התבסס על סעיף שנקבע בהסכם הממון, אשר לפיו עבור כל יום של איחור בפינוי הנכס, תשלם האישה 150 דולר.


בשנה שעברה תבעה האישה לבטל את הסכם הממון, אולם תביעתה נדחתה, ובתחילת שנת 2019 התקבלה תביעתו של הגבר לפנות אותה מהנכס. למרות זאת, עד עצם היום הזה האישה לא פינתה את הדירה ומתגוררת שם גם היום.


במסגרת התביעה הכספית בגין הפרת הסכם הממון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו, אשר פסק הדין בעניינה ניתן לאחרונה, דחה השופט את כל טענות ההגנה שהעלתה האישה, למשל שהסכם הממון אינו כולל תאריך לפינוי הדירה, או שהגבר לא הגיש תביעה כנגדה לסילוק יד, ובסופו של דבר חייב אותה לשלם פיצויים בסכום של 295,908 שקלים, וכן לשאת בהוצאות המשפט של הבעל בסכום של 20 אלף שקלים.


מדוע האישה לא פינתה את הדירה עד היום, אף שיצא פסק דין בעניין?


כנגד תביעתו של הגבר, הגישה האישה כתב הגנה מפורט על פני 17 עמודים, ולא כפרה בסכום התביעה עצמו, אלא בעצם פינויה מהדירה או בעצם תשלום הפיצויים. היא טענה כי אם תמומש סנקציית הפיצויים כפי שנקבעה בהסכם, הדבר מבטל את זכויות היסוד שלה לפנות לערכאות לערעור או לביטול פסק הדין, וכן כי הסכם הממון לא הגדיר מועד פינוי ספציפי.


עוד טענה האישה כי לא סביר לקבוע פינוי של 90 יום מבלי לקבוע הסדר מראש, וכי לא הגיוני מצד אחד לא לדרוש את פינויה ומצד שני לדרוש ממנה פיצויים. מלבד זאת, לטעמה של האישה הסכם הממון הוא דורסני, בפרט מכיוון שאינה משתכרת בסכומים גבוהים ויש לה שני ילדים.


נוסף על כך טענה האישה כי דמי המזונות והמדור נקבעו רק לפני כשנה, ומאחר שהיא סבורה כי הם נמוכים מדיי, היא הגישה על החלטה זו בקשה לערעור. היא הסבירה כי הסכם הממון הושג על ידי בעלה בעקבות סחטנות רגשית, וראוי לכל הפחות לבטל את סעיף הפיצוי שנקבע בו, בייחוד לאור גובהו הלא סביר, וכן כי בית המשפט אף מוסמך להפחית מהסכום שנקבע בו.


כל עוד ההסכם לא בוטל או ביצועו לא עוכב - האישה מחויבת לנהוג על פי מה שנקבע בו


בתחילת דבריו הבהיר השופט כי מאחר שניתן פסק דין בעניין הסכם הממון, כל עוד הוא לא עוכב או בוטל, חובה לבצעו, לרבות סעיף הפיצוי המוסכם. אישור הסכם הממון על ידי בית המשפט מתבצע רק לאחר שנבדק האם נחתם מתוך רצונם העצמאי וגמירות דעתם של דני הצדדים, ותביעה לביטול ההסכם אינה יכולה לעכב את החובה לבצע את מה שנפסק בפסק הדין.


על כן, השופט דחה את הטענה כי סעיף הפיצוי סותר את זכותה היסודית של האישה לפנות לערכאות המשפטיות.


לגבי טענתה של האישה כי אין מועד לפינוי במסגרת ההסכם, קבע השופט כי ההסכם דווקא קובע בבירור כי מספיק לשלוח הודעה על הפינוי - דבר שהגבר עשה - כדי שהאישה תידרש לפנות את הנכס בתוך 90 ימים מהמועד שבו נשלחה ההודעה. כלומר, ישנו מועד ברור לפינוי הנכס. סעיף הפיצוי, הוסיף השופט, נועד למנוע הליך משפטי של פינוי.


האם הבעל היה צריך להגיש תביעה לסילוק יד לצורך פינויה של האישה מהנכס?


לגבי טענה זו שהעלתה האישה, השופט התרשם כי מדובר בטענה מקוממת, מאחר שהיא למעשה מבקשת להגיד כי ניתן להפר הסכם משפטי או פסק דין, עד אשר יוגש נגדה הליך לסילוק היד, ולמעשה, עד שיסתיים אותו הליך.


עוד התייחס השופט לטענתה של האישה כי הסכם הממון הוא דורסני, ולמעשה דורש ממנה להתגורר ברחוב, וקבע כי כבר כשנדחתה תביעתה לביטול ההסכם הוא החליט והסביר שלא מדובר בהסכם דורסני כלל וכלל. מדובר בניסיון נוסף מצדה של האישה לתקוף את פסק הדין לאחר שכבר ניתן שלא באמצעות ערכאת ערעור, פסק השופט, ודחה את טענתה.

 

יש לך שאלה?

פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים


גם יתר הטענות שהעלתה האישה נדחו על ידי השופט, אשר קיבל לבסוף את התביעה הכספית, והורה לאישה לפצות את הגבר בסכום שאותו דרש - כ-296 אלף שקלים. כמו כן האישה חויבה בהוצאות המשפט של התובע בסכום נוסף של 20 אלף שקלים.

 

תלה"מ 17571-02-19