לאחרונה (יום ב') הכריע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו בתביעה הנוגעת להגירת ילד בן 10 שהוריו התגרשו לפני תשע שנים. בעוד אמו ביקשה אישור מבית המשפט כי הבן יעבור לגור בבית שהקימה בארצות הברית לפני כשבע שנים עם בן זוגה הנוכחי, שבו מתגוררים גם אחותו הקטנה ושני ילדיו של בן הזוג, האב התנגד להגירת בנו לחו"ל.


סוגיה זו נדונה מספר שנים לאחר שנקבע כי הילד יהיה במשמורתו של האב בישראל, אולם בעקבות חשש שהתעורר לאחר תלונותיו של הילד לגבי אלימות מצד אביו, הוא הועבר לבית סבו וסבתו מצד אמו. האב ניתק איתו כל קשר, והאם תבעה לקבל את המשמורת והיתר להגירתו, וזאת מחשש לשלומו ולטובתו.


בחינת טובתו של הילד הביאה את השופט למסקנה כי למרות ניתוק מהסביבה ומהחברה שאליהם הוא רגיל, עדיף לו לעבור להתגורר עם אמו בארצות הברית. זאת בהתחשב בנסיבות המקרה הספציפיות, שבהן אביו אינו מוכן לפגוש אותו כבר מספר חודשים. נקבע כי המשמורת תעבור לידי האם, והילד יהגר מהארץ ויגור איתה, כאשר האב יוכל לבקר אותו שלוש פעמים בשנה. האב חויב לשלם לגרושתו הוצאות משפט בסכום של 50 אלף שקלים.


מה הרקע שהוביל לתביעתה של האם לקבלת אישור להגירת בנה לארצות הברית?


לפני 11 שנים בני הזוג התחתנו, ולקראת תום אותה שנה נולד בנם המשותף. כעבור שנתיים נפרדו, ושנתיים נוספות לאחר מכן עברה האם להתגורר עם בן זוגה הנוכחי בארצות הברית. תחילה הילד התגורר אצל אביו, כאשר הסבים מכל הצדדים מעורבים בגידולו, והאם הגיעה מדי כמה חודשים לביקורים בארץ.


בהסכם הגירושין שאושר על ידי בית הדין הרבני לפני שבע שנים, נקבע כי שני ההורים יחלקו משמורת משותפת וכי מרכז חייו של הילד יהיה בישראל. ואולם, ההסכם לא החזיק מעמד, וכבר באותה שנה החלו הצדדים להגיש תביעות זה כנגד זה הנוגעות לסוגיית המשמורת.


בשנת 2015 קבעו מומחה מטעם בית המשפט והאפוטרופוס לדין אשר מונה לילד כי יש לאשר את מעברו של הילד למגורים עם אמו בארצות הברית, אולם האב ערער על פסק הדין, וזכה בערעורו. לבסוף הגיע התיק לדיון בבית המשפט העליון, אשר קבע כי המשמורת תישאר אצל האב והילד יישאר איתו בישראל. עם זאת הדגיש בית המשפט העליון כי מסוגלותו ההורית עדיין עומדת למבחן מדי יום.


הילד התלונן כי אביו נוקט באלימות, האב בתגובה ניתק את הקשר


שנה וחצי לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון, הילד שלח הודעה לאמו כי אביו אלים כלפיו, והיא הגיעה מיידית לישראל. הילד עבר אבחון אצל פסיכיאטרית, אשר קבעה כי הוא סובל מאוד ואינו רוצה לגור עם אביו. האב סירב לכל קשר עם רשויות הרווחה, וכל בדיקה שביקשו לערוך לילד נערכה באמצעות צו בית משפט. בינתיים הועבר הילד להתגורר עם סבו וסבתו.


האם טענה כי היא מוטרדת מאוד ממצבו הנפשי של בנה אשר דיווח על מספר תקריות אלימות מצד אביו, והבהירה כי מאז ומתמיד רצה לחיות איתה בארצות הברית. האב טען כי מעולם לא היה אלים כלפי בנו, אלא מגדל אותו במסירות, והוא מתנגד למעברו לארצות הברית.


באילו מקרים בית המשפט מתיר לקטין להגר למדינה אחרת עם הורה אחד?


בתחילת הדיון הדגיש השופט כי ההכרעה בתיק מורכב זה, כמו ביתר תיקי ההגירה הנדונים בבתי המשפט, תתבצע אך ורק לפי טובתו של הילד. במקרה זה, בין האב ובנו יש נתק מוחלט והם אינם בקשר. אף על פי שנקבעו לאב פגישות עם בנו במרכז קשר, האב מסרב להגיע.


ניתוק הקשר אינו נובע בשל התנהלותה של האב, הבהיר השופט, וזאת בניגוד לטענותיו של האב. במקרה כזה, לא אפשרי להותיר את הילד במשמורתו של האב. כמו כן, השופט התרשם מאוד מהאם וממסירותה לטובתו של בנה.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות


בסופו של דבר השתכנע השופט כי לאור טובתו של הילד, יש לאשר לו להגר לארצות הברית ולהתגורר עם אמו. הוחלט כי האם תקבל את המשמורת, והבן יעבור לארצות הברית. האב יוכל לבקר אותו שלוש פעמים במשך השנה והאם תאפשר לאב ולבנו תקשורת ושיחות טלפוניות. בהתחשב בכך שהאם נאלצה לעזוב את חייה ולנהל בישראל את ההליך המשפטי במשך תקופה ממושכת, חייב השופט את האב לשלם לה הוצאות בסכום של 50 אלף שקלים.

 


תלה"מ 72208-12-18