לאחרונה נדונה תביעתה של עובדת בפיצוציה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו, כנגד מי שהעסיק אותה בפיצוציה במשך תקופה של חמש שנים, בטענה שהיא זכאית לפיצויי פיטורין, פיצויים עקב הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - מאחר שקיבלה שכר נמוך יותר מהשכר שקיבלו עמיתיה הגברים, שעות נוספות וזכויות אחרות המגיעות לה.
התובעת הועסקה במקום שפתוח במשך כל שעות היממה וכל ימות השבוע, ועבדה גם בלילות, בחגים ובסופי שבוע. לעתים עבדה משמרות כפולות, במשך 18 שעות ביום. עיון בתלושי השכר הביא את השופטת למסקנה כי הם לא אותנטיים ולא ניתן ללמוד מהם על שכרה האמיתי של העובדת או שעות עבודתה בפועל. על כן נקבע כי היא זכאית לקבל תשלום עבור שעות נוספות.
עוד נקבע כי היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורין, וכי אכן הופלתה לרעה יחסית לעובדים הגברים, אשר הרוויחו יותר ממנה אולם ביצעו את אותה עבודה. בסופו של דבר נקבע כי היא זכאית לסכום פיצויים כולל של כ-93 אלף שקלים עבור שעות נוספות, פיצויי פיטורין, אפליה בשכר, דמי חגים, נסיעות, הפרשות לפנסיה, חופשה שנתית, דמי הבראה ואי מתן הודעה לעובד. כמו כן חויב המעסיק בהוצאות שכר הטרחה בסכום של עשרת אלפים שקלים.
מתי התחילה תקופת העבודה ומתי היא הסתיימה?
תחילה דנה השופטת במחלוקת שבין הצדדים בכל הנוגע לתקופת העסקתה של העובדת, כאשר לטענתה עבדה ברצף במשך חמש שנים, ומנגד טען המעסיק כי עבדה בשתי תקופות שונות, אשר ביניהן נותקו יחסי העבודה ביניהם.
המעסיק אמנם הציג את תלושי השכר כהוכחה לטענותיו, אולם התברר שהם אינם אמינים ולא ניתן לקבוע לפיהם מתי התחילה לעבוד. כמו כן התברר כי לא קיבלה כל מסמך הודעה לעובד, וזאת בניגוד להוראות החוק.
מנגד הציגה העובדת צילומי הודעות שנשלחו אליה, ומאחר שלא נחתם ביניהם חוזה עבודה כפי שנדרש בחוק, גרסתה של העובדת התקבלה לעניין תקופת העבודה.
כיצד חושבו שעות העבודה של המוכרת?
בנוגע לשעות העבודה והשעות הנוספות, טענה העובדת כי עבדה בממוצע ארבע פעמים בשבוע במשמרות של 18 שעות ויותר, ולאחר שהחלה ללמוד, בשנתיים האחרונות שבהן הועסקה עבדה משמרת כפולה פעם בשבוע, ויתר הפעמים עבדה במשמרות בודדות.
המעסיק טען לעומתה כי שעות העבודה והשכר עבורן חושבו בהתאם לכרטיס הנוכחות שהחתימה. מנגד העובדת צירפה סידורי עבודה, אולם מהעדויות השונות התברר כי לא ניתן לדעת כמה שעות עבודה בפועל הועסקה העובדת, לא לפי כרטיס הנוכחות ולא לפי סידורי העבודה שהשתנו שוב ושוב.
מאחר שהתברר כי תלושי השכר הודפסו באותו תאריך, אינם תואמים את שעות העבודה שהציגו המעסיק או העובדת, וכלל לא הוזכרו בהן שעות נוספות, קבעה השופטת כי למעשה אין כל רישום אמין ומדויק לגבי שעות העבודה של המוכרת. מאחר שברור כי עבדה בשעות נוספות אולם לא ברור כמה בדיוק, קבעה השופטת כי תקבל פיצויים עבור שעות נוספות בהתאם לחישוב שביצע בית הדין.
מדוע קיבלה המוכרת שכר נמוך יותר מחבריה לעבודה?
עוד טענה המוכרת כי הופלתה לרעה במשכורתה יחסית לעובדים הגברים שהועסקו בפיצוציה. היא ציינה מספר עובדים שהרוויחו יותר ממנה, על אף הניסיון שצברה. לדוגמה, עובד עם פחות ותק ממנה, אשר הרוויח חמישה שקלים לשעה יותר ממנה.
המעסיק לא הכחיש כי אותו עובד השתכר יותר מהעובדת, אולם טען כי הייתה לו עוד עבודה כשליח של הפיצוצייה. עם זאת, הוא לא הוכיח או הציג כל ראיה לתמיכה בטענה זו, ואף לא הביא את אותו עובד לתת עדות.
השופטת קבעה כי שני העובדים ביצעו בדיוק את אותה עבודה, ולמרות זאת שכרה של התובעת היה נמוך יותר. אשתו של המעסיק אשר עזרה לו לנהל את העסק אף טענה כי לא הייתה היררכיה ניהולית בין העובדים, אשר הועסקו כולם כקופאים.
יש לך שאלה?
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
בנסיבות האלה, המעסיק היה צריך להוכיח כי אין קשר בין פערי השכר לבין העובדה שהמוכרת היא אישה, אולם הוא לא הוכיח זאת. על כן נקבע כי עליו לשלם לה פיצויים עקב הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בסופו של דבר התביעה התקבלה, והמעסיק חויב לשלם פיצויים בסכום כולל של כ-93 אלף שקלים, ביו היתר עבור פיצויי פיטורין, אפליה בעבודה ושעות נוספות. כמו כן הוא יישא בהוצאות שכר טרחת עורכי דינה של העובדת בסכום של עשרת אלפים שקלים.
סע"ש 40281-12-16
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
