בית משפט השלום בנצרת נדרש להכריע לאחרונה בתביעה לפיצויים שהגיש גבר בשנות ה-30 לחייו כנגד עיריית בית שאן, בטענה שנפצע בברכו בשנת 2009 כששיחק כדורגל במגרש אשר נמצא בבעלותה. השופטת התרשמה כי גרסתו של תושב העיר לנסיבות הפציעה נכונות, והוא אכן נפגע בזמן ששיחק בעקבות היתקלות בבור שהיה במגרש.


בא כוחה של העירייה טען כי מאחר שבכתב התביעה התייחס הגבר לתאונה שאירעה לו בשנת 2012, בעוד הוא וחבריו העידו כי הפציעה קרתה בשנת 2009, לא ניתן לקבל את התביעה. ואולם, השופטת לא קיבלה את הטענה והורתה לתקן את כתב התביעה, מאחר שהגיעה למסקנה כי מדובר בטעות בתום לב.


נקבע כי העירייה חייבת לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו, אם כי השופטת הטילה אשם תורם בשיעור של 15% גם על התובע עצמו, מכיוון שהיה מודע לקיומו של הבור ולא שיחק בזהירות הנדרשת. בסופו של דבר חויבה העירייה בתשלום פיצויים בסכום 182,264 שקלים, וכן בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של כ-30 אלף שקלים.


חבריו של התובע אשר שיחקו איתו באותו יום העידו כי רגלו נתקלה במהמורה והוא נפל ונפצע


המחלוקת בין הצדדים נגעה הן לאחריותה של העירייה לתשלום פיצויים והן למידת הנזק שנגרמה לגבר בעקבות הנפילה. שלושה עדים שנכחו באירוע הפציעה, חבריו של התובע אשר שיחקו איתו באותו יום, העידו כי בערך שעה אחרי שהמשחק התחיל, התובע אשר שיחק כחלוץ קיבל את הכדור, הסתובב, נתקל בבור ונפל כשהוא זועק מכאבים.


עדויות אלה תאמו את עדותו של התובע עצמו, וכן אחת את השנייה, בכל הפרטים הקשורים לנסיבות התאונה. כמו כן, הוצגו לעדים צילומים, וסימוניהם על גבי הצילומים היו זהים. אמנם כתב התביעה תיאר כי הפציעה התרחשה בשנת 2012, בעוד הן התובע והן העדים מסרו כי האירוע קרה בשנת 2009. ואולם, השופטת קבעה כי מדובר בטעות.


מלבד זאת, אחד מעדי התביעה נחקר בטלפון על ידי חוקר מטעם חברת הביטוח של העירייה, כחמש שנים לאחר מועד התאונה, ואמר כי אינו יודע עליה. לכן ביקשה העירייה לטעון כי האירוע כולו בוים. ואולם, השופטת ביטלה טענה זו לאור מכלול הראיות, ולא ייחסה להקלטה משקל של ממש. השופטת קבעה כי התאונה הייתה אמיתית, והתרחשה כפי שתיאר אותה התובע.


האם העירייה התרשלה בכך שלא טיפלה במפגע במגרש הכדורגל?


לעיריית בית שאן חובת זהירות כלפי תושבי העיר אשר משתמשים במתקנים הציבוריים שבשטחה, כמו המגרש שבו נפצע התובע. על פי הצילומים שתיעדו את מצבו של המגרש כמה ימים לאחר מועד התאונה, התרשמה השופטת כי הבור שגרם לפציעתו של התובע היה גדול ובולט, ובהחלט היווה מפגע המסכן את משתמשי המקום.


כלומר, העירייה הייתה צריכה לטפל במפגע כדי שלא יגרום להיתקלויות ונפילות כפי שאכן קרה, אולם היא לא עשתה זאת. על כן, קבעה השופטת, מדובר ברשלנות, והעירייה מחויבת לשלם לתובע פיצויים.


האם התובע הסתכן מרצון בכך שבחר לשחק במגרש אף על פי שידע על קיומו של הבור?


על פי פקודת הנזיקין, אם אדם שנפגע היה מודע למצב שגרם לו נזק וחשף את עצמו לסיכון מרצונו, הוא למעשה קיבל על עצמו את הנזק. על בסיס סעיף זה, ביקשה העירייה לדחות את התביעה מאחר שלטענתה, התובע ידע על הבור ובכל זאת בחר להשתתף במשחק ולהסתכן בפציעה.


גם אם הדבר נכון והגבר ידע על קיומו של הבור, קבעה השופטת, העירייה לא הוכיחה כי הביע הסכמה להיחשף לסיכון, על כל השלכותיו המשפטיות, או לוותר על זכותו לתבוע פיצויים עבור הנזקים.


עם זאת, גם התובע וגם העדים שזימן, מסרו כי הכירו את מגרש הכדורגל היטב, מאחר ששיחקו בו כדורגל פעמיים בשבוע. הם אף העידו כי ידעו על קיומו של הבור. כלומר, הידיעה על קיומה של המהמורה חייבה את התובע להתנהל בזהירות מוגברת. מאחר שבלהט המשחק לא שם לב לקרבתו לבור ומעד, מסקנתה של השופטת הייתה כי לא שיחק בזהירות הנדרשת ובכך אשם גם בעצמו לפציעה. היא קבעה כי אחריותו התורמת בשיעור של 15%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לבסוף נקבעו הפיצויים עבור כאב וסבל בסכום של 50 אלף שקלים, עבור הפסדי השתכרות לעבר בסכום של 42,525 שקלים, עבור הפסדי השתכרות עתידיים בסכום של 15,903 שקלים, עבור עזרה מהזולת בסכום של 12 אלף שקלים וכן עבור הוצאות רפואיות בסכום של 4,000 שקלים. לאחר ניכוי האשם התורם, הועמדו הפיצויים על סך כולל של 182,264 שקלים.


ת"א 27096-06-14