על פי עובדות התביעה, בשנת 2007, בתה של הנתבעת, שהתה בגן של התובעת כאשר הייתה פעוטה כבת שלוש. במאי 2007, הגישה האימא תלונה במשטרה נגד הגננת. בתלונה נכתב שהגננת, על פי דברי הבת, משכה אותה מהחולצה, העמידה אותה עם הפנים לקיר כעונש ובהזדמנות אחרת תפסה אותה בסנטר ולחצה עליו בחוזקה. עוד נטען כי הגננת נתנה לבת מכה ביד, לכן האם העבירה אותה לגן אחר.
התובעת לא נחקרה במשטרה בעקבות התלונה ומעיון בחומר החקירה, אשר צורף לכתב ההגנה, עלה כי הוזמנה חקירת ילדים. הנתבעת טענה כי בתה לא שיתפה פעולה עם חוקרת הילדים, ונמסר לה שלא ניתן להמשיך בחקירה עקב כך. בהמשך נסגר התיק מחמת העדר אשמה פלילית.
ביוני 2007, הגישה התובעת בקשה לבית משפט, למתן צו מניעת הטרדה מאיימת נגד הנתבעת. בבקשה נטען כי הנתבעת מטרידה אותה טלפונית ומתקשרת להורי הילדים בגן ומפיצה נגדה האשמות שלא היו ולא נבראו.
בדיון שהתקיים במעמד התובעת בלבד, מסרה התובעת לבית המשפט כי הנתבעת מעלילה עליה עלילות שווא, מתקשרת אליה ומקללת אותה בטלפון וכן, התקשרו אליה מספר הורים וציינו שהנתבעת מפיצה שהגן מתעלל בילדים. בית המשפט קיבל את הבקשה והוציא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד הנתבעת במעמד צד אחד.
"שיימיניג" בקבוצת פייסבוק של אימהות
כתשע שנים לאחר שבתה של הנתבעת שהתה בגן של התובעת, ביקשה חברה בקבוצת פייסבוק של אימהות לקבל חוות דעת על שני גנים הממוקמים באזור מגוריה, וביניהם על הגן של התובעת. הנתבעת הגיבה לבקשתה, והתגובה הראשונה שרשמה הייתה: "הבת שלי עברה התעללות בגן, על תעזי להירשם".
בנוסף כתבה הנתבעת: "כיום היא בת 12 ועדיין זוכרת מה עשו לה שם בגיל 3. בכל בוקר הייתה צורחת שלא אשאיר אותה בגן, הגעתי איתה למשטרה ולבית משפט. מה שקרה בגן, קרה בזדון ומתוך רוע לפגוע בקטנה שלי, הבת עברה התעללות נפשית ופיזית בגן".
בעקבות הדברים התפתח שיח בקבוצה, כאשר חלק מהכותבות המשיכו להלל את הגן, חלקן נזפו בנתבעת שכתבה דברים קשים על הגן והזהירו אותה מלבצע שיימיניג ברשת, ואף חלקן תמכו בנתבעת וצידדו בכוונתה לפרסם את הדברים.
בנסיבות אלה הוגשה תביעה לתשלום פיצויים בגין הוצאת לשון הרע. לטענת התובעת, הנתבעת הוציאה דיבתה רעה. המעשים שאותם ייחסה לה, מעשי התעללות, פירושן הטלת דופי ופגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שצברה במשך שנים. מדובר בהתבטאויות חמורות, אשר מציגות אותה כעבריינית, הפוגעת בקטינים באופן מכוון ומתוך כוונת זדון.
התובעת ציינה כי הדברים נאמרו במתכוון על ידי הנתבעת, במטרה לגרום להורים להימנע מלרשום את ילדיהם לגן שלה. באמירות שנאמרו אין שמץ של אמת והן שקריות, לכן לנתבעת לא עומדת הגנת אמת דיברתי והיא אף לא הביאה לעדות עדים רלוונטיים והדבר פועל לחובתה.
מנגד טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה במטרה להתעשר שלא כדין על חשבונה. כמו כן, מדובר בניסיון לסתימת פיות, תוך שימוש באופן ציני בערכאות שיפוטיות, כדי להלך אימים על הבעת דעה לגיטימית באשר לאירוע שחוותה יחד עם בתה, בעת שהותה בפעוטון אשר הופעל על ידי התובעת.
הנתבעת הוסיפה כי התלוננה במשטרה נגד התובעת, אולם התלונה נסגרה בשל גילה הצעיר של הבת, אשר לא שיתפה פעולה עם חוקרת ילדים. לטענתה לא מדובר בפרסום לשון הרע, ובכל אופן מדובר בדברי אמת שיש בהם עניין ציבורי.
האם יש בפרסום משום לשון הרע?
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר הראיות, סבר בית המשפט כי אין ספק שהדברים שכתבה הנתבעת מכפישים ומהווים לשון הרע. עוד נקבע כי לייחס לגננת התעללות נפשית ופיזית בילדה בגן, מהווה פגיעה ישירה וחריפה, מאחר שכל גננת אמורה לשמור על הילדים ולספק להם ביטחון ולא להפך. כמו כן, ייחוס של התעללות בפעוטה מהווה ייחוס של מעשים פליליים לגננת.
יש לך שאלה?
בית המשפט קבע כי לנתבעת לא עומדות ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע, זאת מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי בתה עברה התעללות בגן והעובדה שהגישה בזמן אמת עדות במשטרה, אינה מלמדת כי התובעת התעללה בבתה.
בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי הדברים שכתבה הנתבעת מהווים לשון הרע, מאחר שיש בהם ייחוס מעשים קשים ביותר לתובעות שהם מעשים פלילים. עם זאת, בית המשפט לא התרשם כי מדובר בפרסום שבוצע בזדון, לפיכך חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך של 45,000 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 11,700 שקלים והוצאות משפט.
ת"א 41387-05-16
.jpg)
.jpg)
