במסגרת תביעה שהוגשה אל בית משפט השלום בראשון לציון, דרש התובע, גבר בתחילת שנות ה-40 לחייו, פיצויים בגין טיפול רפואי שבוצע בו ללא הסכמה מדעת. התביעה הוגשה כנגד המרכז הרפואי אסף הרופא ומדינת ישראל.


לפני כתשע שנים עבר התובע ניתוח בברך בהרדמה כללית, לאחר שסבל מכאבים תקופה ממושכת. הניתוח בוצע במטרה להסיר גוש ציסטי או נגע שהתגלה ליד הפיקה, ולבצע בדיקת ביופסיה מאותו גידול.


במסגרת הניתוח התגלו נגעים נוספים בסחוס הברך, אשר לא היה ידוע על קיומם לפני כן. לאור הממצאים החדשים החליט הרופא המנתח לבצע פרוצדורה של קדיחת חורים בסחוס, במטרה לייצר סחוס חדש ולמנוע את השחיקה הצפויה אשר תחייב ניתוח נוסף.


האם כאשר המטופל חתם על טופס ההסכמה לפני הניתוח, הוא למעשה הסכים גם לביצוע הפרוצדורה בסחוס?


המטופל טען שלא הסכים לפרוצדורה זו לפני הניתוח, ומכאן תביעתו. הנתבעים טענו שמצבו התאים לביצוע הטיפול, וכאשר הסכים מראש למהלך הניתוח, הוא הסכים למעשה גם לביצוע הפרוצדורה האמורה.


בחינת הדברים הביאה את השופט לקבוע כי אף על פי שלא הייתה רשלנות מבחינת הטיפול עצמו, המטופל אכן לא הסכים לפרוצדורה הזו מראש. עם זאת, מאחר שאילו היה מקבל הסבר לגבי הפרוצדורה מראש, ככל הנראה היה מסכים לביצועה, קבע השופט סכום פיצויים מתון בגין פגיעה באוטונומיה, וחייב את המדינה לשלם למטופל סכום של 45 אלף שקלים. כמו כן היא תשלם את שכר טרחת עורכי דינו בסכום של עשרת אלפים שקלים.


כיצד העובדה שהתובע לא הגיש חוות דעת רפואית השפיעה על קביעת השופט?


כבר בפתח הדברים הבהיר השופט כי העובדה שהמטופל בחר שלא להציג חוות דעת רפואית מטעמו, הוא למעשה ויתר על האפשרות לטעון טענות רפואיות מאחר שאינו יכול להוכיח אותן. המדינה דווקא הציגה חוות דעת רפואית מטעמה, אשר לפיה כל מהלך הניתוח היה מוצדק.


הרופא שערך את חוות הדעת הרפואית קבע כי התובע קיבל הסבר על מהלך הניתוח ועל הסיבוכים שעלולים לקרות, וכן כי טופס ההסכמה שעליו חתם כלל גם התייחסות לצורך האפשרי בהרחבת הניתוח. לבסוף סיכם המומחה הרפואי כי הניתוח הצליח ומטרתו הושגה, לרבות הפרוצדורה שנעשתה, אשר אכן גרמה להיווצרות סחוס חדש ומנעה את השחיקה.


מלבד סוגיית הסכמתו של המטופל לביצוע הפרוצדורה שלא הייתה צפויה מראש, השופט קיבל את חוות הדעת הרפואית. זאת בין היתר מכיוון שהתובע לא הציג חוות דעת רפואית עם מסקנות סותרות או אחרות.


האם ההסברים שקיבל החולה לפני הניתוח היו מספיקים כדי לקבוע שהסכים להרחבת ההליך במקרה הצורך?


מטופל אינו חייב לעבור הליך רפואי שאינו מציל חיים, והוא רשאי לבחור בעצמו האם לקבל על עצמו את הטיפול. לצורך מימוש זכותו של המטופל לאוטונומיה, הרופא חייב לספק לו את כל המידע הרלוונטי ולקבל את הסכמתו.


במקרה הזה, המטופל הסכים לבצע את הניתוח לצורך הביופסיה והוצאת הציסטה. עם זאת, לא הוסבר לו מראש כי אם יימצאו נגעים בסחוס ייתכן שיוחלט על ביצוע פרוצדורה נוספת. את ההסכמה המופיעה במסמך לגבי הרחבת הניתוח, יש לפרש בצמצום.


מאחר שהפרוצדורה אשר בוצעה אינה דומה במהותה לפרוצדורה של לקיחת ביופסיה, מכיוון שלא הייתה חובה רפואית לבצע אותה באותו מועד, היות שלפרוצדורה יש גם השלכות כגון כאבים ונפיחויות, וכן לאור העובדה שהתובע לא קיבל כל הסבר עליה לפני הניתוח, קבע השופט כי אכן חלה פגיעה באוטונומיה שלו.


האם המטופל היה מסכים לבצע את ההליך, אילו היו מבקשים את הסכמתו?


אמנם, המטופל הצהיר כי לא היה מסכים לבצע את הפרוצדורה לו היה יודע מראש מהם הסיכונים. ואולם, במהלך עדותו הוא הדגיש כי היה פונה לקבל חוות דעת נוספת. מאחר שלא הגיש חוות דעת רפואית אשר יכולה להציג טיפול חלופי, קבע השופט כי הניתוח שבוצע הוא הפתרון הרפואי המקובל, ולכן המטופל היה מסכים לבצע אותו, בין שבמועד הניתוח או במועד מאוחר יותר.


כלומר, מאחר שאין קשר סיבתי בין העובדה שהמטופל לא הסכים לפרוצדורה מראש לבין ביצועה בפועל, הוא לא זכאי לפיצויים עבור אי הסכמה.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות ברפואת משפחה וילדים


עם זאת, קבע השופט, הוא זכאי לקבל פיצויים עבור פגיעה באוטונומיה. במכלול הנסיבות, נקבע סכום פיצויים מתון של 45 אלף שקלים. מלבד זאת תישא המדינה בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין בסכום של עשרת אלפים שקלים.

 

ת"א 50762-03-16