מהי כנותה של תביעת שלום בית שהגישה אישה, ומהם הסיכויים ששלום הבית יכול להצליח? מנגד, האם העובדה שהאישה שותקת אל מול טענות בעלה, שהגיש תביעה לגירושין והאשים אותה כי בגדה בו, מהווה הודאה? האם על בני הזוג להתגרש?
בשאלות אלו עסקו לאחרונה שלושה דייני בית הדין האזורי בנתניה, אשר נדרשו להכריע בתביעת הגירושין של הבעל אל מול תביעתה של האישה לשלום בית.
האם בני זוג שלא רוצים עוד זה בזה יחויבו בגירושין גם ללא עילה נוספת לגירושין?
הדיינים קבעו כי שתיקתה של האישה תוך כדי דבריו של בעלה בבית הדין אינם מהווים הודאה בכך שבגדה בו, וזאת מכיוון שהכחישה לחלוטין את הדברים ולא הוצגה כל ראיה כי נהגה בחוסר נאמנות. על כן לא ניתן להוציא פסק דין לגירושין לפי טענה זו. עם זאת, הם לא קיבלו את טענותיה של האישה כי היא מעוניינת בשלום בית, והגיעו למסקנה כי תביעתה הוגשה אך ורק מטעמים טקטיים.
לכן נקבע כי מאחר ששני הצדדים מעוניינים בגירושין, ואינם רוצים זה בזה, עליהם להתגרש - וזאת אף על פי שטענותיו של הבעל נדחו. כמו כן נקבע בדעת רוב כי האישה זכאית לקבל את הכתובה, כאשר יש להפחית מהסכום את מה שייקבע במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג, וכי על הצדדים לקבוע בפשרה מהו סכום הכתובה.
האם הבעל עזב את הבית אחרי 22 שנות נישואין ללא סיבה?
חמישה חודשים לפני שהתביעה הוגשה, הבעל עזב את הבית. האישה טענה כי לא הייתה סיבה לעזיבתו, והיא ביקשה שישוב הביתה מאחר שהם יכולים לתקן ביניהם את היחסים.
ואולם, טענותיו של הבעל היו שונות בתכלית. לדבריו, מאז שעזב את הבית אשתו הפסיקה לדבר איתו ולא עשתה דבר כדי להשיבו הביתה. הוא טען כי האישה התייחסה אליו באופן לא יפה במשך כל שנות נישואיהם, כי ראה אותה מתנהגת באופן מיני עם גבר אחר וכי חברותיה סיפרו לו שהיא מנהלת רומן. מאחר שלא יכול היה עוד לסבול את התנהגותה כלפיו, עזב את הבית.
האם שתיקתה של האישה מהווה הודאה באישומים שהפנה כלפיה הבעל?
בא כוחו של הבעל טען כי העובדה שהאישה לא השיבה במהלך הדיון שבו הואשמה כי ניהלה רומן, מהווה הודאה בכך, ולכן יש להורות על הגירושין ולבטל את זכאותה לכתובה. ואולם, הדיינים הבהירו כי האישה כלל לא שתקה, והפנו לדבריה כפי שתועדו בפרוטוקול.
מלבד זאת, שתיקה אינה מהווה הודאה מוחלטת באשמה. רק אם בית הדין משתכנע כי השתיקה מעידה על הודאה הוא יפסוק בהתאם, אולם בדרך כלל מדובר בשתיקה אל מול טענה ישירה. מאחר שהאישה דווקא הכחישה מכל וכל את ההאשמות בדבר הבגידה, ומכיוון שהבעל לא הציג כל הוכחה לבגידה, קבעו הדיינים שלא ניתן להוציא פסק דין לגירושין על סמך טענה זו של הבעל.
אף על פי שביקשה שלום בית, האישה הודתה כי לא פעלה להחזרת בעלה הביתה
בכל הנוגע לתביעתה של האישה, הגיעו הדיינים למסקנה כי תביעת שלום הבית שהגישה היא אך ורק טקטית, ואין סיכוי של ממש שבני הזוג יוכלו לצלוח את המשבר ולחזור לנהל קשר נישואין תקין. הדיינים הבהירו כי דבריה של האישה העידו כי היא מאשימה אותו בבגידה, וכי לא עשתה דבר כדי לנסות ולהחזיר אותו הביתה. על כן נקבע כי אף היא מעוניינת בגירושין הלכה למעשה.
עוד צוין כי כבר בתביעה שהגישה, אשר קדמה לתביעת הגירושין שהגיש הבעל, הטיחה האישה האשמות חמורות כנגד בעלה וטענה כי היו לו נשים נוספות, כאשר היא נאלצה לשתוק ולהדחיק את הדברים מכיוון שרצתה לשמור על שלמות התא המשפחתי.
יש לך שאלה?
עוד טענה האישה בתביעתה לשלום בית כי היא ממשיכה לקיים את משק הבית והתא המשפחתי מאחר שהיא מקווה כי בעלה יתרצה וישוב הביתה, וכראיה לכך לא החליפה את המנעולים. הדיינים העבירו ביקורת על כך שניסתה להוכיח את רצונה בשלום בית בכך שלא מנעה מבעלה להיכנס לביתם המשותף באמצעות החלפת המנעולים.
כלומר, נקבע, בקשת שלום הבית אינה רצינית, והאישה מעולם לא פנתה אל בעלה בניסיון לשלום בית. בסופו של דבר נדחתה תביעת האישה לשלום בית, ונקבע כי בני הזוג צריכים להתגרש למרות דחיית טענותיו של הבעל.
תיק 1106224/2
.jpg)
.jpg)
.jpg)
