נהג נדרש לבצע בדיקת ינשוף לאחר שנעצר לבדיקה אקראית ועלה חשד כי הוא שיכור, אולם לא הצליח לספק תוצאה תקינה מכיוון שלא נשף מספיק אוויר. לאחר תשעה ניסיונות, רשם השוטר שעצר אותו כי הוא מסרב לשתף פעולה עם הבדיקה. האם הכשיל את הבדיקה באופן מכוון ולכן יש להרשיע אותו בעבירת נהיגה בשכרות עקב סירוב לבצע בדיקת שכרות, או שמא מצבו הרפואי מנע ממנו לספק כמות סבירה של אוויר, ולכן לא ניתן לקבוע כי סירב לבצע את הבדיקה?
שאלה זו הובאה להכרעה בבית משפט השלום בירושלים, במסגרת כתב אישום שהוגש כנגד הנהג בגין נהיגה בשכרות מכוח סירוב לבצע את הבדיקה. בתגובה לאישום כפר הנהג במעשים שיוחסו לו, וטען כי לא הצליח לספק תוצאה תקינה במכשיר הינשוף מכיוון שהוא סובל מאסתמה וממחלת לב וריאה.
מדוע הוחלט בכל זאת להרשיע את הנהג בעבירת נהיגה תחת השפעת משקעות משכרים?
הנהג הציג בבית המשפט מסמכים רפואיים להוכחת טענתו, וטען כי הסביר לשוטרים כבר באותו רגע על מצבו אשר מונע ממנו להצליח לנשוף אוויר בכמות מספקת. במהלך עדותו בבית המשפט, התרשם השופט מכך שאכן יש לו בעיות רפואיות המקשות על נשימותיו.
לאור זאת החליט השופט לזכות אותו מהעבירה שבגינה הואשם. עם זאת, מכיוון שביצע בדיקת נשיפון שהראתה כי שתה אלכוהול, ולאור כישלונו במבחן המאפיינים ובריח האלכוהול שנדף מהבל פיו לפי עדותם של השוטרים, החליט השופט להרשיעו בעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
חשוב לציין כי אמנם מדובר בשתי עבירות דומות, אך נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה יותר והעונשים הניתנים בגינה חמורים יותר, וכוללים את פסילת הרישיון לתקופה של שנתיים לכל הפחות, מאסר על תנאי, קנס כספי ועוד. הענישה בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול מקלה יותר, וכוללת תקופת פסילה מינימלית של שלושה חודשים, לצד קנסות כספיים ועונשים נלווים.
השוטרים דרשו את בדיקת הינשוף בעקבות ריח חריף של אלכוהול אשר נדף מפיו של הנהג
בשנת 2017 בשעת לילה, נעצר הנהג על ידי המשטרה לבדיקה בעת שנסע בכביש 1. השוטר שעצר אותו חשד כי עלה שיכור על ההגה בעקבות ריח חריף של אלכוהול שנדף ממנו, וכששאל אותו אם שתה, ענה לו הנהג כי אמנם שתה אך רק כוסית אחת. בבדיקת נשיפון התגלה כי הוא אכן תחת השפעת אלכוהול, ולכן נדרש לבצע גם בדיקת ינשוף.
עם זאת, לאחר תשעה ניסיונות נשיפה, לא התקבלה אף תוצאה תקינה אשר יכולה לקבוע מהי רמת האלכוהול בגופו של הנהג. השוטר ייחס להתנהגותו סירוב לבצע את הבדיקה וייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בעקבות זאת.
מטעם התביעה העידו השוטרים אשר עצרו את הנהג לבדיקה שגרתית, וערכו לו את בדיקת הנשיפון וכן מבחן מאפיינים אשר כולל הליכה בקו ישר, מבחן עמידה ועוד. הנהג נכשל במבחני המאפיינים הללו.
האם הנהג ניסה להתחמק מביצוע הבדיקה והכשיל אותה בכוונה?
פקודת התעבורה קובעת כי נהג שמסרב לבצע בדיקה לזיהוי רמת האלכוהול בגופו נחשב לשיכור, וזאת כדי למנוע מצבים שבהם נהגים מתחמקים מענישה באמצעות סירוב לבצע בדיקת שכרות. סירוב יכול להתבטא גם באמצעות התנהלות שמכשילה את הבדיקה בכוונה תחילה, וכבר נקבע בפסקי דין בעבר כי נשיפת כמות אוויר לא מספיקה מהווה סירוב לבצע את הבדיקה.
מהבדיקות שביצע הנהג במקרה זה עלה כי נשף לתוך מכשיר הינשוף כמויות קטנות של אוויר. עם זאת, הוא טען כי הוא סובל מאסתמה ולכן לא הצליח לבצע את הבדיקה באופן תקין. השוטר אישר בפני השופט כי כבר במועד הבדיקה הצהיר בפניו הנהג כי מצבו הרפואי לא מאפשר לו לנשוף אוויר בכמות מספקת.
מלבד זאת, הנהג הציג מסמכים רפואיים המעידים על כך שהוא סובל מקשיי נשימה. בנסיבות אלה התעורר ספק בלבו של השופט, אשר קבע כי ייתכן שמצבו הרפואי אמנם לא אפשר לו להיבדק ולא מדובר בהכשלה באופן מכוון.
יש לך שאלה?
השופט הוסיף כי השוטרים היו יכולים להפעיל שיקול דעת ולהטיל עליו לבצע בדיקת דם, אולם הם בחרו שלא לעשות זאת. על כן הגיע השופט למסקנה כי יש לזכות את הנהג מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, כלומר נהיגה בשכרות מכוח סירוב.
למרות זאת, לאור עדותו של השוטר שהריח את האלכוהול מפיו של הנהג, לאור כישלונו בחלק ממבחני המאפיינים שבוצעו לו, ובשל בדיקת הנשיפון שהצביעה על כך כי הוא שיכור, קבע השופט כי נהג תחת השפעת אלכוהול.
תת"ע 11919-12-17
.jpg)
.jpg)
.jpg)
