האם כינויים וקללות שהופצו בקבוצת וואטסאפ וביוטיוב בגנותם של רב קהילה ורעייתו המשתייכים לציבור החרדי, לרבות ביטויים כגון "פרוצה", "זבל", "גנבים", בהמה", "כלב", "מסריח" ועוד ועוד, מהווים לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע?
זו הייתה הסוגיה המרכזית בתביעה שהגישו בני הזוג כנגד האדם אשר הפיץ את הדברים, אשר נדונה בבית משפט השלום בהרצליה. במסגרת תביעתם טענו התובעים כי הביטויים הללו גרמו להם עוגמת נפש מרובה ופגעו בשמם הטוב ובכבודם. מאחר שחלק מהפרסומים נגעו לצנעת חייה האישיים של האישה, טענו כי האישה זכאית לפיצוי נפרד גם עבור פגיעה בפרטיותה.
האם גידופים וקללות נחשבים ללשון הרע על פי הגדרות החוק?
הנתבע טען להגנתו כי גם אם מדובר במילים לא יפות, מדובר בהבעת דעה ולא בלשון הרע. הוא טען כי עומדת לו הזכות לחופש הביטוי, ומכל מקום מדובר במעשה של מה בכך. השופט הבהיר כי גידופים בהחלט יכולים להיחשב ללשון הרע, בהתאם לנסיבות המקרה, ובמקרה זה מדובר בלשון הרע באופן מובהק.
הנתבע נקט בשורה נרחבת של כינויים קשים, קבע השופט, אשר נועדו להשפיל ולבזות את בני הזוג. על כן הוא פסק פיצויים בסכום של 13 אלף שקלים לאישה עבור לשון הרע ופגיעה בפרטיות, ופיצויים בסכום של 9,000 שקלים לגבר. כמו כן חויב הנתבע בתשלום הוצאות המשפט בסכום של 7,000 שקלים.
הנתבע עצמו הודה שפרסם את הדברים הקשים כנגד הרב ואשתו
במועדים שבהם פורסמו הדברים, הנתבע עזב את הקהילה שאותה הוביל התובע. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הוא זה שפרסם את הדברים בקבוצת הוואטסאפ, שבה חברים לפחות 15 אנשים. מאחר שהנתבע עצמו לא הכחיש כי פרסם את אותם ביטויים, קבע השופט כי הם אכן פורסמו, ובניגוד לטענתו, בני הזוג אינם צריכים להוכיח זאת.
על כן בחן השופט אם הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע. בהתאם לחוק, לשון הרע הוא פרסום אשר נועד להשפיל או לבזות. בכל הנוגע להתייחסות הפסיקה לגידופים וקללות, מצד אחד כאשר מדובר בתיאור תכונותיו השליליות של אדם אכן מדובר בלשון הרע.
מצד שני, לא כל כינוי גנאי מהווה לשון הרע, אף אם הוא מתאר אדם מסוים בצורה שלילית. הקביעה האם מדובר בלשון הרע או לא תלויה בנסיבות, לרבות ההקשר שבו נאמרו הדברים, חריפות הדברים, היחסים בין הצדדים ועוד.
מאחר שמדובר בציבור החרדי, הקללות נחשבות להוצאת דיבה
במקרה זה קבע השופט כי הגידופים שהופנו כלפי בני הזוג מהווים לשון הרע בצורה חד משמעית. מדובר באנשים המשתייכים לקהילה החרדית, אשר תופסת את הכינויים הללו כהוצאת שם רע לכל דבר ועניין, דבר חמור שאינו נתפס רק כגידוף או קללה.
הגידופים שהופנו כלפי האישה בפרט, קבע השופט, פורסמו כדי לבזות ולהשפיל אותה בקרב הציבור. לא מדובר בדברים שנאמרו בשעת כעס אלא מתוך חישוב ותכנון מוקדם. מלבד זאת, הנתבע עצמו הודה כי רצה בהשפלתה, מתוך רצון לפגוע בבעלה.
עוד קבע השופט כי מכיוון שהדברים הופצו בוואטסאפ, מדובר בפרסום ויראלי עם תפוצה רחבה, גם אם ההפצה הייתה בקבוצה אחת בלבד, וזאת מכיוון שמשתתפי הקבוצה שיתפו את הדברים ושלחו אותם לאנשים אחרים וקבוצות נוספות.
בית המשפט: הנתבע פרסם את דבריו בחוסר תום לב ומתוך מטרה לפגוע
השופט התייחס לדבריו של הנתבע, אשר טען כי עומדת לו הגנת תום הלב לפי חוק לשון הרע. כדי שהגנת תום הלב תחול, הסביר השופט, יש להוכיח כי הדברים פורסמו בתום לב, אולם במקרה זה ולפי סגנון הדברים והיקפם, ההיפך הוא הנכון - הנתבע פעל שלא בתום לב בפרסום הדברים, בכך שניסח את דבריו באופן בוטה ומעליב במיוחד.
בכל הנוגע לקביעת הפיצויים, הביא השופט בחשבון את העובדה שמדובר במספר פרסומים פוגעים, ואת העובדה שהנתבע לא התנצל בפני בני הזוג על אמירותיו הקשות. כמו כן הנתבע עצמו העיד שפרסם את הדברים כדי להשפיל את האישה.
יש לך שאלה?
עם זאת, השופט לא התרשם כי פגיעתם של בני הזוג מהדברים הייתה קשה, או שדמותו הציבורית של הרב נפגעה בעקבות זאת. בסופו של דבר הועמדו הפיצויים על סך כולל של 22 אלף שקלים, אשר מתוכם תקבל האישה פיצויים בסכום של 13 אלף שקלים והגבר יפוצה ב-9,000 שקלים. עוד ישלם הנתבע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 7,000 שקלים.
ת"א 32376-06-16
