האם מספר פוסטים שפרסמה אישה בפייסבוק המשותף שלה ושל בעלה, שבהם הכפישה את חמותה והתייחסה אליה כאל מי שמנסה להרע לילדיה ופועלת כדי להפריד בינה ובין בעלה, מהווים לשון הרע? האם החמות זכאית לקבל פיצויים בגין הפרסומים המשמיצים בהתאם לחוק איסור לשון הרע?
לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בצפת תביעה שהגישה החמות נגד כלתה לשעבר, ובה טענה כי ארבעה פוסטים שהעלתה הכלה השפילו אותה וגרמו לאדם הסביר לחשוב כאילו בנה מאשים אותה בפומבי בהרס נישואיו.
לעומתה טענה האישה כי שנתיים חלפו מאז פרסום הפוסטים ועד שחמותה לשעבר "נזכרה" כי היא חשה בושה והשפלה, דבר המעיד על חוסר תום לב מצדה בהגשת התביעה. עוד טענה כי פרסמה את הדברים בשל מצבה הנפשי לאחר שבעלה עזב אותה, והם כוונו כלפיו ולא כלפי אמו.
בחינת הטענות ושמיעת העדויות הביאו את השופט למסקנה שיש לקבל את התביעה. שלושת הפוסטים ייחסו לחמות התנהלות שלילית באופן ברור, קבע השופט, והם מהווים לשון הרע על פי משמעות החוק. הוא החליט לפסוק לטובת החמות פיצויים בסכום של 20 אלף שקלים, וחייב את כלתה לשעבר אף לשאת בהוצאות המשפט שלה, בסכום של 5,000 שקלים.
מה בדיוק כתבה הכלה על החמות, והאם פרצה לחשבון הפייסבוק של בעלה כדי לפרסם את הפוסטים?
מלבד טענותיה כי הושמצה בפייסבוק, טענה החמות שכלתה פרצה לחשבון הפייסבוק של בעלה כדי שייראה כאילו הוא עצמו כותב את הדברים על אמו, ובכך הכלה אף פגעה בפרטיותה ובפרטיותו של בנה. ואולם, הנתבעת טענה שחשבון הפייסבוק היה משותף לה ולבעלה, והשופט קיבל את דבריה וקבע כי החמות לא הוכיחה שמדובר בפריצה או בפגיעה בפרטיות.
לגבי הפוסטים עצמם, הם פורסמו בהפרש של כמה דקות זה מזה, בתוך פרק זמן של 25 דקות. בפוסט הראשון נכתב כי הבעל זרק את אשתו עם שני תינוקות כדי שאמו תהיה גאה בו. בפוסט השני נכתב כי כבר שבועיים הוא לא היה בבית. 11 דקות לאחר מכן פורסם הפוסט השלישי שבו נכתב כי הבעל מודה לאמו על כך שעשתה הכול כדי שהוא ואחותו יתגרשו. בפוסט הרביעי שוב מודה הבן לאמו על כך שתיכף יהיה גרוש.
האם הפוסטים מהווים פרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע?
על פי הגדרות החוק, פרסום דבר המשפיל אדם אחר או מבזה אותו, עלול להוות לשון הרע. כאשר מוגשת תביעת לשון הרע, בית המשפט בוחן את הפרסום באופן אובייקטיבי, מברר האם מדובר בביטוי אשר החוק מתייחס אליו באופן מפורש כלשון הרע, וכן בודק האם חלות אחת ההגנות המנויות בחוק על מי שפרסם את הדברים.
במקרה זה קבע השופט כי לפי הבחינה האובייקטיבית של הדברים, משתמע מהפוסטים באופן ברור שהכלה ייחסה לחמותה התנהגות שלילית, ואף ניתן להבין מהם כאילו בנה של החמות הוא זה שכתב את הדברים. הביטויים שבהם השתמשה הכלה עונים על ההגדרה של לשון הרע, ומאחר שפורסמו ברשת החברתית הם הוציאו את דיבתה של התובעת.
לכך הוסיף השופט כי לא עומדת לנתבעת כל הגנה, משום שלא פרסמה את הדברים בתום לב. היא התחזתה לבעלה ללא אישורו או הסכמתו ולכן לא ניתן לומר שמדובר בפרסום מותר או בדבר אמת בפרסום. מכיוון שמדובר במרחב הווירטואלי, לא מדובר בזוטי דברים, הבהיר השופט. עם זאת, נראה כי התפוצה של הפוסטים לא הייתה רחבה ונראה כי הם הוסרו כשעה לאחר פרסומם.
תחילה הכלה הכחישה את הדברים, אולם לאחר מכן הכירה בחומרתם והביעה חרטה על דבר פרסומם
בעדותה במהלך המשפט התנצלה הנתבעת על הדברים שפרסמה ואמרה שהיא מצטערת על כך. אמנם התנצלותה אינה הופכת את הדברים שפרסמה לזוטי דברים, הדגיש השופט, אולם הוא התחשב בכך בקביעת גובה הפיצויים.
גם השיהוי בהגשת התביעה, אשר הוגשה כשנתיים לאחר פרסום הפוסטים, השפיע על גובה הפיצויים. דבר נוסף שאליו התייחס השופט הוא העובדה שהחמות לא פנתה אל כלתה בדרישה שתסיר את הפוסטים, ולכן קבע השופט כי סביר שהדברים הוסרו בחלוף זמן קצר לאחר שהועלו לרשת.
יש לך שאלה?
נוסף על כך קבע השופט כי שלושת הפרסומים מהווים פרסום אחד, היות שפורסמו בהפרשים של כמה דקות זה מזה. בסופו של דבר מצא לנכון השופט לקבוע פיצויים בסכום של 20 אלף שקלים, וכן הטיל על הנתבעת לשלם את הוצאות המשפט של התובעת בסכום של 5,000 שקלים.
ת"א 47885-04-17
עודכן ב: 18/02/2019
